מחלת הסוכרת מאופיינת בדרגות שונות של חומרה ובמקביל בסוגים שונים של טיפולים. כידוע מחלת הסוכרת יכולה לפגוע באיברים שונים (אברי מטרה ) כגון: עיניים (רטינופתיה סוכרתית) עצבים פריפריים (נוירופתיה), בכליות (פרוטאונוריה קבועה או נפרופתיה סוכרתית) ומחלת כלי דם (היקפים וכליליים), אלה הם פגיעות אשר יכולות להיות תוצאות של מחלת הסוכרת. 

פגיעות אלה יש להוכיח כי נגרמו עקב מחלת הסוכרת. לסוכרת טיפולים שונים. שני סוגי הטיפולים המוכרים ביותר הם: סוכרת סוג 2, מטופלת בדרך כלל בכדורים ו/או בדיאטה ואילו סוכרת סוג 1, שנהוג לכנותה במקרים רבים גם כ"סוכרת נעורים" מטופלת באינסולין. הטיפול התרופתי בשני המקרים גם הוא משתנה בהתאם לדרגת החומרה ובתגובות הפיזיולוגיות של כל אחד ואחד. 
עד כאן הקדמה כללית בעניין הסוכרת. 

הביטוח הלאומי הכיר במחלת הסוכרת לעניין קביעת דרגת נכות ובתקנות ביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ), בסעיף 4 לתקנות, ישנו סולם אחוזי נכות אשר מתחיל מ- 0 אחוז ועד ל- 100 אחוז. יש לציין כי קביעת דרגת הנכות בסוכרת עם סיבוכים, קלה יותר ובדרך כלל הויכוחים עם רופאי הוועדות הרפואיות יצטמצמו למינימום, שכן השאלה אם קיימת פגיעה באיבר מטרה או לא כתוצאה מהמחלה, היא בדרך כלל קלה לקביעה והדבר נעשה באופן רוטיני על ידי הרופא המטפל או רופא מומחה לעיניים, כליות וכיוצ"ב שטיפל במבוטח. 
לעניין זכאות קבלת קיצבה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי – נכות כללית, יש צורך בקיום שני תנאים מצטברים, התנאי האחד הוא: אחוזי נכות של 60% ומעלה או 40% כאשר סעיף אחד מסעיפי הליקוי הוא 25% לפחות. התנאי השני הוא: ירידה של 50% לפחות בכושר העבודה וההשתכרות. לפי זה, ניתן לראות שחולה סוכרת עם פגיעה באברי מטרה זכאי לאחוזי נכות רפואית של 65% עד 100%. במידה וחולה כזה אינו מתפקד, על ידי כך שנפגעה הכנסתו באופן דרסטי ו/או חדל לעבוד לחלוטין או אז זכאי הוא לגימלת נכות כללית בהתאם.