לכל היותר, במקרים מסויימים, ניתן לראות במסיג גבול כבעל רשיון במקרקעין ("בר רשות"), אולם מעמד זה איננו בבחינת זכות במקרקעין.
"בר הרשות" במקרקעין הינו זה המחזיק במקרקעין ברשות של בעל המקרקעין. רשות מעין זו עשויה להילמד גם מהתנהגות בעל המקרקעין, למשל עת שהוא נמנע במשך שנים רבות מעשיית פעולה כלשהי לסילוקו של המחזיק מהמקרקעין.
לרוב, הרשות הניתנת על ידי בעל המקרקעין הינה "הדירה" היינו, ניתנת לביטול על ידי בעל המקרקעין בכל עת בה הוא מגלה את דעתו כי אין ברצונו להמשיך בהענקתה, במקרה זה חייב המחזיק לפנות את המקרקעין.
במקרים חריגים עשויה הרשות להיות בלתי ניתנת לביטול ("בלתי הדירה"), אך זאת רק אם הוכח על ידי המחזיק כי בעל המקרקעין נתן לו הבטחה או התחייבות ספציפיים להמשיך ולהחזיק במקרקעין לעד.
למרות שאין מדובר בזכות במקרקעין, מעמד "בר הרשות" עשוי לשמש טענת הגנה טובה עבור המחזיק כנגד טענות של הסגת גבול הנטענות על ידי בעל המקרקעין ולסייע למחזיק להתמודד עם תביעת בעל המקרקעין לקבלת דמי שימוש ראויים מהמחזיק עבור תקופת החזקתו בנכס.
יחסי הגומלין שבין הסגת גבול לבין "בר רשות" נדונו לאחרונה במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 11453/08 קורן נ' חלמיש).
הנתבעת התגוררה עם ילדיה במשך מספר שנים בדירה בת 3 חדרים שבבעלות חברת "חלמיש- חברה ממשלתית עירונית לדיור ולהתחדשות שכונות בתל-אביב בע"מ" (להלן:"חלמיש"), ברחוב זלמן מייזל ביפו.
לטענת חלמיש במהלך חודש יוני 2002 פלשה הנתבעת לדירה בלא ידיעתה של חלמיש וללא הסכמתה ומאז היא מתגוררת בדירה והינה בגדר מסיגת גבול.
בכתב התביעה עתרה חלמיש למתן צו פינוי כנגד הנתבעת וילדיה מהדירה.
הנתבעת מצידה, טענה כי בלית ברירה, בשל מצבה הבריאותי והכלכלי הקשה ולאחר שסורבה לקבל סיוע של דיור ציבורי ולא היו לה האמצעים הכלכליים לדאוג לקורת גג לה ולילדיה, פלשה לדירה ומאז היא מתגוררת בה עם ילדיה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי במועד הפלישה היתה הדירה בלתי מאוכלסת ומוזנחת והיא זו אשר הכשירה אותה למגורים ובנסיבות שנוצרו הינה "ברת רשות" בדירה ולכן אין לפנותה.
לאחר בחינת טענות הצדדים מצא בית המשפט להעדיף את טענות חלמיש על פני טענות הנתבעת.
בית המשפט קבע, כי אין במצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת כדי להקנות לה, כמו גם לילדיה, מעמד כלשהו בדירה.
נקבע, כי הדעת אינה סובלת מצב בו מאן דהו יעשה דין לעצמו ויפלוש לדירות ציבוריות משל אין דין ואין דיין.
נקבע עוד, כי משהודתה הנתבעת כי פלשה לדירה, בלא הסכמת וידיעת חלמיש, מעמדה בה הינו של מסיגת גבול גרידא והואיל ואין מחלוקת כי חלמיש הינה בעלת הזכויות בדירה הרי שחלמיש זכאית לסעד של סילוק ידי הנתבעת וילדיה מהדירה.
בהתיחסו לטענת הנתבעת כי הינה "ברת רשות" בדירה קבע בית המשפט, כי אכן ככלל, ניתן להסיק קיומו של רישיון במקרקעין הנוצר מכוח התנהגות הבעלים או הסכמתם שבשתיקה, משך תקופה ארוכה, אולם זאת אכן אפשרי כאשר עסקינן בחזקה רבת שנים במקרקעין, לפחות לתקופה העולה על 10 שנים.
במקרה זה, כך נקבע, חלפו 8 שנים בלבד ממועד החזקה ועד למועד בו הוגשה התביעה ולכן ברי, כי לא חלפה התקופה המינימאלית הדרושה כדי להקנות לנתבעת מעמד של ברת רשות בדירה, שכן קביעה כאמור משמעה מתן תמריץ לפולשים פוטנציאליים לעשות ככול העולה על רוחם מתוך תקווה כי בחלוף מספר מועט של שנים יהפכו ממסיגי גבול לבני רשות במקרקעין הפלושים.
בית המשפט הוסיף וקבע כדלקמן: "נראה כי הגיעה העת לומר בקול ברור וצלול כי פולש למקרקעין ומסיג גבול בהם, לא ייהפך לבעל רישיון להחזיק בהם- אם חלפו אך שנים מעטות, בין הפלישה להגשת התביעה".
בהקשר לדברים הללו נקבע, כי הנתבעת לא רכשה מעמד של ברת רשות בדירה מכח שנים, אלא נותרה מסיגת גבול בדירה.
לסיום הוסיף בית המשפט וקבע, כי אף אם נקבע היה מעמדה של הנתבעת כברת רשות בדירה מכוח שתיקת חלמיש במשך 8 שנים, הרי שהיה מדובר ברשות "הדירה" אשר אינה מונעת מבעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על ידי גילוי דעתו שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. עצם הגשת התביעה מהווה ביטול הרישיון, אם אומנם זה נוצר כלל ועיקר.
סוף דבר, נקבע, כי על הנתבעת וילדיה לסלק את ידיהם מהדירה.
נמצאנו למדים, כי פלישת אדם למקרקעי הזולת והחזקתו בהם כמסיג גבול למשך תקופה ארוכה אינה מתגבשת לכדי רישיון במקרקעין, אלא לאחר חלוף תקופה של 10 שנים לפחות. כך או אחרת, גם מעמד "בר הרשות" אינו מונע בדרך כלל מבעל המקרקעין לדרוש את פינוי הנכס בכל רגע נתון.

המאמר פורסם ביום 13.2.09 בעיתון "הארץ" ("דהמרקר").
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, מגדל ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".