עובדים הנמנים על מקומות עבודה גדולים, לרוב מבוטחים בביטוחים קולקטיביים בנוסף לביטוחים האישיים. 
הביטוחים האישיים הם ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה וכל פוליסה היוצאת על שם העובד ונמסרת לו באופן אישי.  
הביטוחים הקולקטיביים על פי רוב, מכסים ביטוחי מוות, נכות מתאונה, מחלות קשות ויש לעיתים אף ביטוח אובדן כושר עבודה קולקטיבי.  אלא מאי, הבעיות מתחילות כאשר יש תביעה. ידע כל מבוטח שאינה דומה תביעה מכח ביטוח קולקטיבי לתביעה מכח פוליסה אישית.  

ביטוחים קולקטיביים, שגם הם נבדלים בתנאיהם מאחד לשני, יש ואשר חברת הביטוח מקבלת את כלל העובדים כמקשה אחת, אף ללא הצגת רשימה שמית. דבר מקובל מאד הוא, שאין העובדים נדרשים לענות על הצהרת בריאות, אף לא מקוצרת. למצער ייאמר, שלעיתים והעובדים נדרשים להצהרת בריאות מקוצרת מאד על מנת להיות מבוטחים.  בין כך ובין כך, במקרה תביעה קורה לא פעם שחברת הביטוח דוחה התביעה בטענה של היעדר גילוי מצב רפואי קודם, טענה החוזרת  על עצמה לעיתים קרובות.  

יצויין, כי במקרים רבים דחה בית המשפט את טענת חברת הביטוח ולא קיבל דחייה זו יכפה על חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח. הסיבות שמנה בית המשפט הם בין היתר: חוסר תום לב מצד המבטח, השתק, תנאי קבלה מחייבים ועוד כיוצ"ב.

לסיכום:  במקרה של סירוב מצד מבטחת לשלם,  אין להרים ידיים כלל ועיקר ויש למהר לפנות לעורך- דין על מנת שזה יתבע את זכותו של העובד.