אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il

ביהמ"ש המחוזי בת"א דן לאחרונה בשאלה האם נטלו בעלי תפקידים על עצמם התחייבויות במסגרת הקפאת ההליכים, בלא שבקופתם יהיו די כספים בכדי לעמוד בהן? ואם כן, האם הם עשויים לשאת באחריות אישית לחובות הבלתי-מכוסים שנוצרו?
 
כנגד מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ ניתן צו הקפאת הליכים על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. עו"ד ג. בן-טל ומר יוסף דר מונו לנאמן ולמנהל מיוחד של החברה (להלן: "המשיבים");
 
המשך ההקפאה, כמו גם הפעלת החברה כ"עסק חי", הותנה בהחלטתו של בית המשפט בתנאי מפורש, לפיו נאסר על הנאמן להגדיל את גרעונה של החברה.
 
כמו כן הוטל עליו לפרט מהם מקורות המימון בעזרתם יפעיל את החברה בתקופת ההקפאה.
 
עם כשלון הקפאת ההליכים, מונתה כונסת נכסים לנכסי החברה; במהלך ניהול הכינוס הסתבר לכונסת, לטענתה, כי תמונת המצב שהוצגה בדו"חות השונים שהוגשו לה על ידי הנאמן והמנהל המיוחד, לא היתה מדויקת, בלשון המעטה, וכי הכספים בקופה מועטים מאשר מה שנטען על ידי הנאמן והמנהל המיוחד.
 
זאת ועוד: אל הכונסת החלו פונים נושים, אשר התקשרו עם החברה בהסכמים במהלך תקופת הקפאת ההליכים, ולא קיבלו את המגיע להם.

אחריותו של נאמן - המסגרת הנורמטיבית:
 
בית המשפט עמד על כך שנאמן בהקפאת הליכים, אשר תפקידו לנהל חברה חדלת-פרעון המצויה בהליכי שיקום עד לגיבוש הסדר נושים, הינו בעל תפקיד מטעם בית המשפט. הוא נתון תחת חובות אמון וזהירות מוגברות כלפי הנושים, כלפי בית המשפט וכלפי צדדים שלישיים הבאים עמו במגע במסגרת הניהול השוטף של החברה.
 
תפקידו זה של הנאמן כנציג בית המשפט הפועל בנכסיהם של אחרים, כמו גם מצבה המיוחד של החברה, הופכים את תפקידו זה שונה בתכלית מתפקידו של מנהל חברה סולבנטית הפועלת בשוק האזרחי-מסחרי.
 
כאשר קורסת חברה והופכת לחדלת פרעון, הרי הסיכויים התבדו, והסיכונים התממשו.
 
בשלב זה נכנסת לפעולה מערכת שונה לחלוטין של דינים קוגנטיים, שתפקידם למעשה ניווט "חלוקת העלויות והנזקים" שיצרה החברה חדלת הפרעון.
 
יעודה של החברה, מרגע הקריסה ואילך, הינו למקסם את החזר החובות לנושיה, ובכך למזער את הנזק שגרם כשלון עסקי - מסיבה זו, ברירת המחדל הינה מימוש נכסי החברה וחיסולה.
 
שי קומה של החברה והחזרתה לפעילות באמצעות הקפאת הליכים והסדר נושים, בא בחשבון אך ורק, כאשר מהלך זה עשוי, במידה גבוהה של סבירות, לשפר באופן ניכר את מצבם של הנושים.
 
אין פירושם של דברים, כי בכל מקרה בו טעה הנאמן בשיקול דעתו (קל וחומר, מקרה בו נכשלה הקפאת ההליכים בשל סיבות אחרות), תוטל אחריות אישית על הנאמן; נהפוך הוא.
 
פירושם של דברים, כי אחריותו של הנאמן לנזקים וכשלונות נבחנת לפי כלים אחרים, שונים מאלו בהם נמדדת אחריותו של בעל חברה סולבנטית.
 
בניגוד לבעל שליטה רגיל, לגביו חל הכלל כי "הכל מותר, זולת מה שנאסר על-פי דין או חוזה", הרי שפרקטיקת הקפאת ההליכים הינה הפוכה: אין לנאמן, אלא את הסמכות אשר ניתנה לו על-ידי בית המשפט, ובמקום בו לא ניתנה סמכות, הרי שפעולתו אסורה.
 
נמקור הסמכות והרציונל לקיומה מצוי בידי בית המשפט החולש על הליך ההקפאה, והנאמן נזקק להיתר מבית המשפט בכדי להפעיל את הסמכות.
 
דין זה חל במיוחד על פעולות שהן עקרוניות ומהותיות לחייה, מצבה הפיננסי ושיקומה של החברה - כגון הליכי הרכש והסדר הנושים, מצב הגרעון, התקשרויות חשובות מול צדדים שלישיים המשנות את מצב החברה, וכו´.
 
בית המשפט, לאחר ששומע הוא את עמדת הנאמן עצמו ונועץ גם בכנ"ר (ובמידת הצורך גם בנושי החברה), מתווה לנאמן סמכויות מותרות להפעלה ומסגרת פעולה מסויימת; אם פעל הנאמן במסגרת אותו תיחום מותר, הרי שבית המשפט לא ימהר להטיל עליו אחריות אישית לכשלון, אף אם טעה הנאמן בשיקול דעתו.
 
אלא, שאם בחר הנאמן, ביודעין, לחרוג מן המסגרת המותרת ולפעול בלא או בניגוד להיתר בית המשפט, הרי שבכך חרג מסמכותו, והפר הפרה יסודית את חובת האמון שלו כלפי בית המשפט, הנושים ושאר הצדדים המעורבים.
 
במצב בו הנאמן אינו פועל בנכסיו שלו מחד (ובהעדר אחריות אישית, יוטלו נזקים שגרם על קופתה של חברה חדלת פרעון, אשר הינו ריקה או כמעט ריקה מניה וביה), ואילו שכר-טרחתו נגזר מהצלחתו למלא את הקופה מאידך, הרי שבמצבים מסוימים נוצר תמריץ בלתי-רצוי לנקוט ב"צעדי יאוש" שהסיכוי להצלחתם מועט, ואילו הנזק שיגרום כשלונם, רב בהרבה. מסגרת הפעולה, המותווית לנאמן בהוראות בית המשפט, מגדירה למעשה את סמכותו לפעול בנכסי החברה.
 
כאן מצוי אף "קו פרשת המים" של איזון האינטרסים המתווה את קיומה או העדרה של אחריות אישית; אם פעל הנאמן בחריגה מסמכות, ובעיקר בניגוד להוראה פוזיטיבית ומפורשת של בית המשפט, דומה דינו לדין הפועל בנכס הזולת בלא רשות, והוא עשוי לחוב, מכיסו האישי, בכל נזק שגרמה פעילות זו.
 
שאלת ההפעלה הגרעונית הינה שאלה ראשונה במעלה, המהווה שיקול מכריע בהחלטת בית המשפט האם ליתן צו הקפאה מלכתחילה, או האם להאריכו בדיעבד.
 
כך היה, במפורש, אף במקרה זה. לא זאת בלבד, אלא שבית המשפט אף הורה לנאמן באופן פוזיטיבי ושאינו משתמע לשתי פנים שלא להקלע לכל גרעון בהפעלת החברה, הרי דיווחיו של הנאמן, כי ההפעלה הינה ריווחית, היתה במפורש שיקול לא רק בהחלטת הנושים שלא להתנגד למהלך, אלא גם ובעיקר בהחלטת בית המשפט להאריך את הצו, תחת להפסיקו ולהכניס את החברה לאלתר להליכי כינוס נכסים.
 
באם הפר הנאמן את חובתו זאת - קרי, נקלע להפעלה גרעונית בלא לדווח זאת מיד ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים לבית המשפט, הרי שבכך חרג חריגה עקרונית ומוחלטת מסמכותו, ועליו לשאת באחריות אישית לנזקים שגרם (ולעניין זה, אין נפקא מינה אם ישאו בנזק הנושים המובטחים, או "נושי הקפאת ההליכים").
 
ומקל וחומר, שאם יתברר כי הנאמן הטעה את בית המשפט והנושים בדו"חות בלתי נכונים, אשר הביאו אותם לחשוב כי ההפעלה היא ריווחית, בעוד שהמצב בפועל הנו שונה בתכלית.

כאשר מוטל על הנאמן איסור מפורש להקלע להפעלה גרעונית, המלווה בהוראה מפורשת מצד בית המשפט, לפרט מהם מקורות המימון לפעילות, הרי שאין "לנגוס" במשמעותה של החלטה זו על-ידי פרשנות מלאכותית. הוראה זו, יש לפרשה ולכבדה כלשונה, ויש לה, למעשה, שתי פנים עיקריות:
 
א. איסור "לנגוס" במסת הנכסים הנמצאת בקופת החברה ביום ההקפאה (בעיקר מסה המשועבדת לנושה מובטח), בלא אישור מפורש וספציפי מטעם בית המשפט.
 
ב. איסור ליטול התחייבויות כלפי צדדים שלישיים, בלא שיש בקופה נכסים "חופשיים". חשיבות עליונה נודעת לדין ופסיקה חד-משמעיים, אשר יבהירו לנותני השירותים, כי קיים "קו תיחום" חד-משמעי בין ההתקשרות בעבר לבין ההתקשרות בהווה, בין חובות העבר שנוצרו בידי הנהלת החברה הקודמת, לבין התחייבויות ההווה, אותן לוקח הנאמן על עצמו.
 
מן הדין לאמץ הלכה, אשר תיצור בטחון רב ככל האפשר בקרב ציבור הספקים הפוטנציאליים, ואשר יעודד אותם להמשיך ולעבוד עם חברות בהקפאת הליכים - קרי, יצירת מצב בו ידע הספק כי התקשרות עם נאמן בהקפאת הליכים הינה התקשרות "בטוחה", אשר יש בקופה באופן וודאי כספים למימונה.
 
הידע והאפשרות המוקנית לספק לברר מראש מה מצבה וסיכוייה של הקפאת ההליכים, הנו מועט יחסית, להבדיל מהנאמן, נושיה המובטחים של החברה וכו´. אין ספק, שנאמן המתקשר עם צד ג´ בהסכם להספקת שירותים או סחורה, חייב לוודא היטב, כי בקופתו מצויים הכספים הדרושים למימון ההתקשרות.
 
יתכן מצב, בו יסתמך הנאמן באופן סביר על כספים אשר וודאי ואין ספק, כי יגיעו לקופתו בעתיד, וזאת טרם הגעת מועד פרעונן של ההתחייבויות שנטל; אלא שאין באמור לעיל בכדי להתיר לו להסתמך על "תחזיות לרווח", או כספים אשר יגיעו, אם יגיעו, ממקורות בלתי בטוחים כגון חייבים של החברה (אשר עשויים לנקוט הליכים משפטיים ארוכים, להתמוטט או להעלם) וכיוצא באלו.
 
באופן כללי, מן הדין להטיל אחריות אישית על נאמן אשר נטל על עצמו התחייבויות כלפי צדדים שלישיים, בלא שבקופתו יהיו הסכומים הדרושים לצורך כך, אלא הסתמך על "תחזית רווחים צפויים" שהתבדתה; כזה הוא גם דינו של נאמן אשר הפר, בהתקשרויותיו, את הוראתו המפורשת של בית המשפט שלא לפעול בתקציב גרעוני, בלא לקבל אישורים מתאימים לכך. נאמן זה פעל למעשה בחריגה מסמכות, ואין מנוס מלהסיק את המסקנות המתאימות מכך.

נקבע, כי על הנאמן והמנהל המיוחד, אשר פעל בלא היתר בנכסים שאינם שלו, לשאת אישית בנזקים שגרם, ולדאוג לפרעון המגיע לנושי תקופת ההקפאה, ביחד ולחוד, ככל שסכום זה אינו מצוי בקופת הכינוס, במסגרת הנכסים עליהם זוכים נושים אלו לקדימות. פרעון זה יעשה, תחילה, על-ידי חילוט הערבות שהפקידו הנאמן והמנהל המיוחד עם כניסתם לתפקיד, והחזר כל שכר-הטרחה אשר נטלו לעצמם בדרך כלשהי מקופת החברות בהקפאה; היתרה תשולם מנכסיהם האישיים של הנאמן והמנהל המיוחד.
 
 
 


רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
eli-doron@taxlawyers.co.il