אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il

מעשה בספק שירותים (להלן : " הספק") אשר סיפק שירותים וסחורה ללקוח המאוגד כחברה פרטית שערבות בעלי מניותיה מוגבלת (להלן : " החברה" ו" בעלי המניות", בהתאם). החברה, כך טען הספק בפני בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 84643/01 נגריית אחים אלעזר נ´ שגב החברה המרכזית לתחזוקת מבנים בע"מ ואח´), הזמינה שירותים ואף קיבלה אותם מבלי ששילמה עבורם - וזאת בכוונת מכוון, שכן בעלי המניות בחברה ידעו, עת הזמינו את השירות מהספק, כי החברה לא תוכל לפרוע את התחייבותה זו.
 
המיוחד לפנינו הוא שהספק תבע את כספו מבעלי המניות דווקא כאשר הוא מעלה נגדם טענות מגוונות ברבדים שונים אשר לכולן בסיס אחד משותף : בעלי המניות חייבים בחוב החברה לספק משום שניצלו את מסך ההתאגדות, כחברה, שלא כדין. להשלמת התמונה נציין כי הספק זכה כבר בפסק דין נגד החברה אלא שזו נמצאת בהליך של כינוס נכסים ומשכך פרעון חובו מוטל בספק. בפי הספק היה שלל טענות לביסוס עמדתו: לשיטתו ערב כריתת ההסכם בין הספק לחברה כבר ידעו בעלי המניות כי החברה לא תוכל לפרוע את התשלום כלפיו וזאת בשל חובות גדולים שהיו לחברה באותה עת ועל רקע הליכים משפטיים שננקטו כנגדה, שבמסגרתם הוטלו עיקולים על כספיה וניתנו פסקי דין כנגדה.
 
הספק הטעים וטען כי הוצג לו מצג שווא על ידי בעלי המניות, לפיו תפרע החברה את כל חובותיה אליו, מצג שעולה לכדי תרמית, או (לכל הפחות) חוסר תום לב ורשלנות מטעם בעלי המניות. מאידך טענו בעלי המניות כי ערב ההתקשרות עם הספק לא ידעו כי החברה לא תוכל לפרוע את חובה לספק וזאת למרות שהם מודים כי לחברה חובות בסכומים גדולים. את עמדתם מבססים הם על כך שכנגד חובות החברה עמדו חובות של לקוחות כלפי החברה, ועל כך שהחברה עסקה באותה העת בפרויקטים בסדר גודל משמעותי.
 
לטעמם במעשיהם הם לא חרגו מהתנהלות רגילה במהלך השוטף של ניהול עסקיה של חברה סבירה. עוד הכחישו בעלי המניות, כל התחייבות אישית מטעמם לספק, לא כל שכן – התנהלות העולה כדי מצג שווא, תרמית, חוסר תום לב או רשלנות. כב´ הש´ אטדגי, אשר ישב בדין, דחה את התביעה בפסק דין מנומק ואף חייב בהוצאות את הספק. כב´ הש´ הסביר כי הכלל הבסיסי הוא, שלחברה אישיות משפטית משלה, עצמאית ונפרדת מאישיותם המשפטית של בעלי מניותיה והאורגנים שלה וכי משכך, היוצא מן הכלל הוא "הרמת מסך", שתגרום לייחוס זכויות וחובות החברה לבעלי המניות או ליחידים אחרים באורגנים שלה.
 
עקרון זה, כך הובהר, הקבוע כיום ב חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן : " החוק"), הינו עקרון יסוד בדיני החברות מימים ימימה כך שלמעשה החוק דקלרטיבי ואין בו אלא כדי להצהיר אודות ההלכה שקדמה לו. נציין כי העילות לצד העילות הפרטניות, נקבעה עילת "סל", לפיה ניתן להרים מסך "אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות זאת".
 
מפסק הדין עולה כי בית המשפט לא מצא מקום לעשות שימוש בשיקול דעתו ולהרים מסך מכוח עילת ה"סל" (ואף הטעים כי יש הסבורים שיש לצמצם את השימוש בה) ומצא כי דווקא העילה הפרטנית, הקבועה בסעיף 6 (ד), שם נכתב : "הרמת מסך לשם יחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה"היא מענייננו.
 
בהסתמך על פסיקה עניפה (ע"א 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים בעמ´ נ´ פז (לא פורסם) וע"א 9183/99 פניגשטיין נ´ חברת חברי המהפך מס´ 1 (מחצבות) בע"מ ואח´ (לא פורסם)) מנתח כב´ הש´ את הנסיבות שהביאו להחלטתו וקובע:
 
(1) התמונה העולה מתוך סך החובות שהיו לחברה אל מול סך החובות שהיו חייבים לה צדדים שלישיים היא בסך הכל תמונה מאוזנת של חברה המנהלת פעילות עסקית עניפה בסכומים גדולים (יחסית) של מיליוני שקלים;
 
(2) אפילו אם הכף בנדון נטתה לחובתה של החברה, כגרסת הספק, עדיין אין בכך כדי להביא למסקנה, שהחברה עמדה אז בפני חדלות פירעון שכן קשייה של החברה נבעו מתזרים מזומנים שלילי ומכוח העובדה שהתקשתה לגבות חובות כספיים שחבו לה צדדים שלישיים, ולא מכוח ניהול רשלני כושל של העסק וכיו"ב;
 
(3) הליכי הכינוס החלו קרוב ל- 5 חודשים לאחר ההתקשרות;
 
(4) עצם העובדה שהחברה שכרה את הספק כקבלן משנה לבצוע עבודה חלקית ומצומצמת במסגרת פרויקט בניה כולל ומקיף מעידה על כך, שמנהליה לא צפו את קריסתה ואת כניסתה להליכי כינוס נכסים - שכן מנהלי חברה שיודעים שבקרוב, היא תעמוד בפני חדלות פירעון, דבר הגורר מאליו כניסה להליכי כינוס ופירוק, לא יטרחו להתקשר בהסכמים בעניין בצועם של פרוייקטים חדשים, וגם אם התקשרו בהם קודם לכן, לא יטרחו לבצעם בפועל ולהתקשר בהסכם עם קבלני משנה לביצועם של הפרוייקטים;
 
(5) אפילו פסקי הדין שניתנו כנגד החברה, בהסכמתה, תומכים, לכאורה, דווקא בגרסה, לפיה לא צפו מנהליה את שקרה לאחר מכן. מנהלי חברה הצופים שהיא תכנס לחדלות פירעון לא יטרחו כלל בניהול ההליכים המשפטיים, ובוודאי לא ימצאו טעם להסכים לפסק - דין כנגדם;
 
(6) סכום ההתקשרות עם התובעת היה קטן, יחסית (כ- 25,000 ₪), ומטבע הדברים החשש שלא לעמוד בפירעונו של חוב כזה הוא מועט, אם בכלל קיים.
 
כן הבהיר הש´ כי הדברים האמורים לעיל יפים לדחייתה של התביעה הן בעילת הרמת המסך על פי החוק והן באחת מעילות התביעות "האישיות" בגין תרמית, מצג – שווא וחוסר תום לב וכי גם דין התביעה בעילת הרשלנות להידחות, על-פי אותם מבחנים.
 
סוף דבר: במצב הדברים דלעיל ועל פי המבחנים שהותוו בפסיקה, כאמור, לא היתה מוטלת חובה על בעלי המניות לגלות את אוזני התובעת בדבר קשייה היחסיים או בדבר מצבת חובותיה. אילו היתה עושה זאת, היה עליה לנהוג באותו אופן, גם כלפי קבלני משנה אחרים שלה, וכך לא היתה מסוגלת לפעול.
 
מעבר לכך, אילו פעלו בעלי המניות אחרת היו מביאים באופן ודאי לקריסתה הכלכלית ולמחיקת כל סיכוי להתאוששותה והבראתה לטובת שאר נושיה. בכך היה נגרם הפסד ודאי לשאר נושי החברה. לפיכך , הבהיר השופט כי דעתו היא כי גם טובת הספק, כמו גם טובתם של ספקים אחרים, לא תצמח מכך, שתמנע מהתקשרות כלשהי עם כל חברה קבלנית המצויה בקשיים כלכליים. התנהלות שכזו רק תגרור אבדן פרנסתם של קבלנים וקבלני משנה רבים ותגרום לאבטלתם מעבודה של עובדים רבים, שלא מרצונם.
 
 
 


רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
eli-doron@taxlawyers.co.il