אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il

האם "דמי ניהול" שמעניקה חברת ניהול לחברה אחרת, נחשבים ל"דמי שכירות", במובן זה שהם זוכים לדין הקדימה שקבע המחוקק לדמי שכירות בסעיף 354 (א)(3)(ג) לפקודת החברות? בשאלה זו הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב´ השופטת אלשיך, בתיק פש"ר 1149/03 (בש"א 4677/04).
 
המערערת העניקה שירותי ניהול ואחזקה לחברה בתמורה לדמי ניהול. לאחר שהחברה נכנסה להליכי פירוק ומונה לה נאמן, הגישה המערערת תביעת חוב לנאמן בגין דמי הניהול. הנאמן אישר את התביעה בדין רגיל בלבד ולא בדין קדימה, ועל כך הוגש הערעור.
 
ברירת המחדל, הינה כי כל נושה, הינו נושה רגיל אשר אנוס להתחלק עם שאר הנושים שווה בשווה במסת נכסי הגוף חדל הפרעון, לפי חלקו היחסי בנשיה. עם זאת, יש והמחוקק מחריג עניינו של נושה פלוני ונותן לו עדיפות מסויימת בדמות דין קדימה, במידה ובסייגים הקבועים באותה החרגה עצמה. זאת, בשל שיקולים סוציאליים או שיקולים אחרים של מדיניות ותועלת כלכלית, המביאים את המחוקק ליצירת אותו חריג, בשיעור ובמידה שמצא לנכון.
 
סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות, מעניק דין קדימה לחוב המוגדר כדלקמן: דמי שכירות של שנה אחת, לכל היותר, שלפני התאריך הקובע, המגיעים למשכיר בעד בתים וקרקעות ששכרה החברה". בית המשפט קבע כי על מנת שהמערערת תקבל את הסעד המבוקש עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים: ראשית; עליה להבהיר, הכיצד זכאית היא להיכנס לגדר הסעיף, למרות שאין מחלוקת כי היא אינה משכירה את הנכס שבו מדובר; ו שנית; עליה להוכיח, כי דמי הניהול, לכשעצמם, הינם חלק אינטגרלי מדמי השכירות.
 
דמי השכירות זכו לעדיפות מבחינת מעמדם כחוב בדין קדימה, וזאת בשתי מגבלות חשובות: מגבלת זמן המצמצת את העדיפות לשנה האחרונה שלפני התאריך הקובע; ו מגבלת זהות, המגבילה במפורש את דין הקדימה לכספים המגיעים אך ורק לשוכר עצמו, ומוציאה מדין הקדימה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, צדדי ג´ הקשורים לחוזה השכירות ולתפעול המושכר.
 
בעת שנחקקה הוראת הפקודה לעניין משכיר, לא היה מוסד דמי הניהול ידוע, ולא היה כלל בשימוש. בבש"א 25668/01 מילר נ´ אספיר, לא נקבעה כל הלכה בעניין היחס בין דמי ניהול לדמי שכירות. אולם נקבע כי דין הקדימה נעוץ בכך כי: " החוק מבקש להשיב למשכיר כספים בגין חובות הנובעים מהחזקה ושימוש במושכר במובנו הרחב". על פי גישה זו זוכה למשל חברת החשמל, או חברת ניקיון לעדיפות על ספק חיוני. השופטת אלשיך אינה מסכימה עם קביעה זו וקבעה כי אין רציונל להעדפת זכאות זו, דווקא, על חובות אחרים אשר זכאותם של הנושים לקבלם אינה פחותה. לדעתה, פרשנות המעניקה עדיפות לצדדי ג´ המספקים שירותים למושכר, זאת בשל קונסטרוקציה משפטית המציבה אותם "בנעליו של המשכיר", איננה עולה בקנה אחד, עם לשון החוק, המגבילה במפורש את דין הקדימה למשכיר, ולמשכיר לבדו.

למשכיר ישנו, בדרך-כלל, את הכח לפנות מן הנכס המושכר, שוכר הנתון בקשיים, ואינו עומד בתנאי השכירות במלואם, לכן, ניתן לעגן את ההצדקה לדין הקדימה בחשש, כי בלעדיו יזדרזו משכירים לפנות שוכרים המצויים בקשיים. חשש זה אינו מתקיים באותה העוצמה כאשר עסקינן בצדדי ג´ המספקים שירותים למושכר.
 
כמו כן, כאשר רצה המחוקק בקונסטרוקציה המעמידה צד ג´ בנעלי בעל חוב בדין קדימה, עשה זאת במפורש – זאת למשל בהתייחסותו המיוחדת והמפורשת לצד ג´ המשלם שכר עבודה במקום המעסיק חדל הפרעון, אשר זכה לעמוד, בסייגים מסויימים, בנעליו של העובד בעל דין הקדימה. על כן, מהעובדה כי באותו סעיף עצמו מצא המחוקק להכיר במפורש בקונסטרוקציה כזו במקום פלוני, אך לא במקום אלמוני, ניתן במפורש להסיק את ה"לאו" מן ה"הן". פרשנות זו עולה בקנה אחד הן עם תכלית החוק, והן עם לשונו המפורש של החוק. קל וחומר, כי אין צדדים לחוזה יכולים לעקוף את תכלית החוק ואת לשונו ולקבוע ביניהם, כי חיוב אשר אינו מוכר בדין כדין קדימה יזכה למעמד זה.
 
אף כי במשפט הכללי, עשויים דמי שכירות להתפרש במספר דרכים, כולל פרשנות מרחיבה, הרי שתכליתם המיוחדת של דיני חדלות הפרעון הביאה את המחוקק, במודע ובמפורש, ליתן למונח "דמי שכירות" הגדרה מצמצמת יותר. רצון זה של המחוקק יש לכבד, ואי לכך, קבע בית המשפט כי דין הערעור להדחות.
 
 
 


רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
eli-doron@taxlawyers.co.il