אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il  

כתוצאה מאכסנה שגויה של מטען חומר כימי על גבי אוניה מוחכרת, התפוצץ המטען, כלי השיט נפגע ונגרם לבעלים נזק בהיקף של 63 מליון דולר.

בית המשפט הגבוה באנגליה הכריע לאחרונה בסכסוך שבין בעלי האוניה לחוכר – compania sud american vaporas v ms er hamburg וניתח במקרה זה את מערכת החובות והזכויות בין הבעלים לחוכר. כפי שיתואר בהמשך, העקרונות המשפטיים שנקבעו יכולים להיות בעלי השלכה רחבה לכלל העוסקים במטענים מסוכנים.

אירוע הנזק נגרם כדלקמן: מטען של חומר כימי מסוג "קלציום היפוכלורייט" אוכסן בסמוך למיכל שמן של האוניה. במהלך ההפלגה, על מנת לאפשר את מעבר השמן מהמיכל לחדר המכונות, חומם מיכל השמן. כתוצאה מחימום זה התחמם גם החומר הכימי שאוכסן בסמוך למיכל וכתוצאה מהחימום התפוצץ החומר הכימי ונגרם נזק רב לאוניה.

החוזה לחכירת האוניה היה חוזה סטנדרטי, לפיו, כמקובל, אל מול תשלום דמי החכירה לבעלים, החוכר מקבל לידיו את נפח המחסנים של כלי השיט. החוכר מנהל את הובלת המטען באוניה, דואג לביצוע התשלומים הכרוכים בתפעול האוניה ובניהול המטען (ומן הסתם מקבל לידיו את דמי ההובלה).

כמקובל, בכל הקשור למטען ולסידור המטען, קבעו הוראות חוזה החכירה כי האחריות להעמסה, אכסנה, פריקה מוטלת על החוכר אשר יפעל תחת פיקוח קפטן האוניה (שהוא נציג הבעלים). כמו כן אימצו הוראות החוזה את חוק הובלת הטובין האמריקאי ואת כללי האג- וויסבי ולפיהם על הבעלים מוטלת האחריות לדאוג לכשירות כלי השיט ערב ההפלגה.

לצורך כך, הייתה נתונה לבעלים האפשרות להתערב בתוכנית ההעמסה והאכסנה של המטענים ולדרוש מהחוכר לשנות את סידור המטען על מנת שכשירות השיט לא תיפגע. כך למשל, באם לפי תוכנית ההעמסה והאכסנה, הייתה חלוקה שגויה של העומסים ומשקל המטענים – דבר הפוגע ביציבות כלי השיט ובכשירותו, הייתה נתונה לבעלים האפשרות להתערב ולדרוש את תיקון התוכנית.

בית המשפט קבע, כי מכיוון שהחוכר ידע את מיקום מיכלי השמן באוניה ומאחר ותקנות הבטיחות הרלוונטיות אוסרות על אכסנת החומר הכימי שהתפוצץ בסמוך למקור חום, הרי שבכך שהחוכר אכסן את המטען בסמוך למיכל השמן שחומם הוא פעל באופן שגוי – גם אם לטענתו לא ידע החוכר כי דווקא בהפלגה זו יחומם מיכל ספציפי זה.

טענת החוכר העיקרית הייתה, כי מכיוון שתוכנית ההעמסה הוצגה לקפטן האוניה והוא לא התערב בה ומכיוון שכתוצאה מהאכסון השגוי – התפוצץ המטען באופן שפגע בכשירות כלי השיט, הרי שהבעלים הוא זה שהפר את חובתו לשמור על כשירות כלי השיט ולפיכך הבעלים אחראי לאכסון השגוי שבוצע ואין להטיל את האחריות על החוכר. החוכר מצדו גם טען כי הבעלים אחראי לנזק של 12 מליון דולר שנגרם לחוכר כתוצאה מאובדן כשירות השיט של האוניה במהלך ההפלגה.

טענת החוכר נדחתה.

נקבע, כי עצם האפשרות שניתנה לבעלי האוניה להתערב בסדרי האכסון של המטען אינה מטילה עליו את החובה להתערב בתוכנית אכסון שגויה אותה ערך החוכר. האפשרות להתערב היא זכות שניתנה בידי הבעלים אולם בכך שהבעלים לא מפעיל זכות הנתונה לו, אין הוא חייב כלפי החוכר.

לפי טענת החוכר, יוצא, כי כל עוד המטען מאוכסן על ידי החוכר באופן שגוי אולם הנזק שנגרם כתוצאה מכך הוא נמוך יחסית ואינו פוגע בכשירות כלי השיט, אזי החוכר האחראי , ואילו דווקא כאשר הנזק שנגרם הוא גדול יותר – היינו המחדל ורשלנות החוכר גדולים יותר אז לכאורה מוטלת האחריות על הבעלים.

מעבר לעובדה כי לא תמיד ניתן לקבוע את קו הגבול בין נזק "רגיל" לבין נזק הפוגע בכשירות כלי השיט, הרי, שלפי טיעון זה, ככל שרשלנות החוכר גבוהה יותר והנזק גדול יותר אז אחריותו לפי טענתו דווקא מופחתת וזאת על חשבון הבעלים הנפגעים מרשלנות זו.

טענת החוכר נמצאה אפוא, כחסרת הגיון משפטי ומסחרי.

לצורך ההמחשה, קבע בית המשפט, כי גם קבלן עבודות בניה למשל, המחויב לעבוד לפי פיקוח הארכיטקט ותוכניותיו, אינו פטור מהחובות המוטלות עליו בקשר לטיב העבודות שביצע, רק משום שעליו להתאים עצמו לדרישות הארכיטקט.

מצבו המשפטי של החוכר היה שונה, אילו האכסון השגוי (שבסמוך למיכל השמן) היה כתוצאה מהוראה ישירה שניתנה על ידי הבעלים (באמצעות קפטן האוניה) - אשר היה מתערב בתוכנית האכסנה ומורה במפורש לאכסן את החומר הכימי במיקומו ליד מיכל השמן. אולם, זה לא היה המצב במקרה זה. החוכר הוא זה שאכסן את המטען באופן שגוי והוא אינו יכול לרפא את מחדלו בכך שלא קיבל הוראות ותיקונים לתוכנית האכסנה השגויה שהציג.

חשוב להבהיר, כי במישור היחסים כלפי צדדים שלישיים – כגון בעלי הזכויות לפי שטרי המטען עליהם חתום הבעלים, תהא מוטלת על הבעלים האחריות לנזק שייגרם למטען במהלך ההפלגה, אלא, שמטרת חוזה החכירה היא לאפשר לבעלים לפנות לחוכר ולקבל ממנו שיפוי ופיצוי בגין תשלומים שהוא יאלץ לשלם לצדדים שלישיים.

יצוין, כי במקרה זה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט אולם בית המשפט הגבוה באנגליה, קבע כי לנוכח חשיבות המקרה, הוא מצא לנכון בכל זאת להשלים ולפרסם את פסק הדין.

אמנם, פסק דין זה, דן במישור היחסים שבין בעלים וחוכרים של כלי שיט, אולם ישנה האפשרות כי העקרונות שנקעו בו יהיו רלוונטיים גם בהקשר רחב יותר הנוגע למשלחים ובעלי מטענים:

לפי כלל iv 6 לכללי האג-וויסבי, נתונה למוביל האפשרות לפרוק ולהשמיד במהלך ההפלגה "טובין מתלקחים, מתפוצצים וטובין מסוכנים שלמשלוחם לא הסכים המוביל".

נטול לדוגמא את הסיטואציה הבאה: משלח של מטען מסוכן לא ארז אותו ולא סימן אותו כמתחייב מטיבו ולא דיווח על תכונותיו למוביל. במהלך ההפלגה מתברר למוביל טיבו של המטען אולם הוא בוחר שלא לפרוק אותו או להשמידו. לרוע המזל, בהמשך ההפלגה המטען מתפוצץ וגורם לנזק.

לפי העקרונות אותם הטווה בית המשפט הגבוה באנגליה, יוצא, שגם אם המוביל לא הפעיל את האפשרות שניתנה לו לפרוק את המטען, עדיין, ככל הנראה, לא יהיה בכך בכדי לפטור את משלח המטען מאחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולותיו השגויות.

מטען מסוכן, אפוא, נושא בחובו גם "סכנות משפטיות" שעשויות "להתפוצץ" לכיוונים רבים.
המטען, גיליון 28, 15.5.06
 
 
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il

www.taxlawyers.co.il

דירוג המאמר:

הוסף למועדפים | פרסם את המאמר באתרך | הדפס את המאמר | שלח קישור לחבר | קישור למאמר |