אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)  eli-doron@taxlawyers.co.il  

בבית משפט לענייני משפחה נדונה תביעה רכושית שהגישה אישה כנגד בעלה מכוח חזקת השיתוף בנכסים (תמש 16782/97).
 
בני הזוג נישאו זל"ז בטרם נכנס לתוקפו חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, ולכן חלה עליהם הלכת השיתוף בנכסים. עפ"י הלכת השיתוף בנכסים, בהעדר הסכם בין בנ"ז הקובע אחרת, תיוחס לבנה"ז כוונת שיתוף ביחס לכלל נכסיהם.
 
החזקה נובעת מאורח חיי הנישואין של בנה"ז ומהתנהגותם הכללית בענייניהם הכספיים והרכושיים. במסגרת ייחוס הכוונה, קובע ביהמ"ש תנאים מוקדמים לתחולת הלכת השיתוף, מחד גיסא, ונסיבות שונות לסתירתה, מאידך גיסא. תנאים ונסיבות אלה עומדים בעיקר בצילם של שני רכיבים עיקריים המהווים את הציר עליו סובבת הלכת השיתוף: "אורח חיים תקין", ו"מאמץ משותף".
 
לעניין "אורח חיים תקין", הרי שנקבע בפסיקה כי המבחן לקיומו של אורח חיים כזה הנו אובייקטיבי, וההלכה היא כי, לצורך עמידה בדרישת "אורח חיים תקין" די בחיים תחת קורת גג אחת והיעדר קרע או פירוד של ממש. מריבות, אפילו הן תכופות - ואפילו הן חורגות מן המקובל בין בני-זוג החיים ביניהם בשלום - אין בהן כדי לסתור כשלעצמן את הדרישה האמורה.
 
לעניין "מאמץ משותף" הלכה היא, כי חשבונות בנק נפרדים אינם מלמדים בהכרח על כוונת בנ"ז להפרדה רכושית, וכי המבחן לצורך הקביעה אם נתכוונו הצדדים להפרדה רכושית בחשבונות הבנקים שבבעלותם הוא בבחינת השימוש שעשו בכספם. המאמץ המשותף הנדרש אינו תרומה כספית סובסטנטיבית, ודי בכך שאחד מבנה"ז מנהל את משק הבית ותורם את חלקו לקיום המשפחה, כדי להצדיק את החלת החזקה.
 
בהתאם להלכות קבע בית המשפט כי הלכת השיתוף חלה על בנה"ז עד ליום בו הגישה האישה את תביעת הגירושין השנייה בביה"ד הרבני (הואיל ותביעת הגירושין הראשונה נסתיימה בשלום בית), ולפיכך יש לעבור ולדון בשאלה השנייה אשר במחלוקת - מהו היקף הנכסים עליהם חלה חזקת השיתוף?
 
התובעת טענה כי כתוצאה ממגורים בדירות הדיור הציבורי במשך שנים רבות, "צברו" בני הזוג את הזכות לרכוש מחב' עמידר את הדירה בה הם מתגוררים בהנחה של כ-496,000 ₪. ועל כן, על הנתבע, אשר רכש, או עומד לרכוש את הדירה, לשלם לה מחצית מסכום ההנחה.
 
מחד,  חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, מקנה לזכאי - מי ש מתגורר בדירה ציבורית כדין או עפ"י חוזה, במשך חמש שנים רצופות לפחות, זכות לרכוש את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר, במחיר מסובסד. הסבסוד יהיה תחילה מותנה, והוא יהפוך לממשי כעבור חמש שנים ממועד חתימת חוזה הרכישה, ובלבד שבתקופה האמורה היתה הדירה בשימושו של הזכאי (או של יורשו).
 
נראה אפוא, כי במישור היחסים שבין חב' עמידר לבין הצדדים, הנתבע הוא הזכאי היחיד לרכוש את הדירה במחיר מסובסד, בתנאים שפורטו לעיל, הואיל והזכאות מותנית במגורים בפועל, והואיל ומאז עזיבת התובעת את הדירה, הנתבע הוא היחיד העונה על תנאי זה.
 
מאידך, חזקת השיתוף מושתתת על רעיונות של צדק והגינות או על תפיסה של שוויון.
 
רציונל השוויון מקשר בין חזקת השיתוף לבין תפיסה של שוויון מהותי. על פי רציונל זה, במציאות חברתית שבה גברים תורמים למשפחה בעיקר בעבודות חוץ ונשים בעבודות בית, הסיכוי רב שרבים מנכסי המשפחה יירשמו על שמם של הבעלים. מכיוון שכך, תפיסה מהותית של עקרון השוויון מחייבת עיצוב כללים משפטיים שתוצאתם לא תפגע במגזר מסוים.
 
לכן, לאור רציונל הצדק וההגינות, לפיו זכות שנצברה במאמץ משותף תהא משותפת לצדדים, המסקנה צריכה, לכאורה, להיות כי הזכות לרכוש את דירת עמידר במחיר מסובסד - משותפת לשני הצדדים.
 
בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, הצדק וההגינות מורים דווקא כי הזכות לא תחולק, זאת משום שהתובעת, אשר אינה זכאית לרכוש את הדירה לפי חוק הדיור הציבורי, זכאית להטבות משלה.
 
כללי משרד השיכון מאפשרים לבן-הזוג שאינו זכאי לרכוש את הדירה, לפעול לקבלת אישור מעמידר, אשר לפיו הוא יכול להגיש בקשה לקבלת "תעודת זכאות" ממשרד השיכון. תעודת זכאות זו, מקנה את הזכות לרכוש דירה בשוק הפרטי באמצעות משכנתא בתנאים מועדפים, או לקבל דירה בדיור הציבורי, או לקבל סיוע בשכ"ד.
 
כללים אלה של משרד השיכון, מביאים לאיזון ראוי בין הרצון כי לפחות אחד מבנה"ז ימשיך לגור בדירה וכך יהיה זכאי לרכוש את הדירה עפ"י חוק הדיור הציבורי, לבין הרצון כי זכויותיו של בן-הזוג השני לא תגרענה יתר על המידה.
 
כמו כן, קביעה כי הזכות לרכוש את דירת עמידר בהתאם לחוק הדיור הציבורי הינה זכות משותפת, תסכל את תכליתו של חוק הדיור הציבורי, אשר מטרתו במכירת דירות ציבוריות במחיר מסובסד, לפתור את מצוקת הדיור של משפחות רבות, לבלום את העלייה במכירי הדירות ובשכר הדירה, ולצמצם את ממדי העוני בישראל. בכך קובע החוק את חובות החברה לדיור ציבורי כלפי הדיירים.

המסקנה של בית המשפט מכל האמור לעיל היתה, כי זכות הנתבע לרכוש את דירת עמידר לפי חוק הדיור הציבורי, אינה זכות משותפת לשני הצדדים. או מכל מקום - אין היא "זכות" במובן הרגיל. דהיינו- המדובר ב"זכות" אישית, שאיננה ניתנת להעברה או לחלוקה או לכל טרנסקציה משפטית אחרת.

רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל':        03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל':        04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
www.taxlawyers.co.il

דירוג המאמר:

הוסף למועדפים | פרסם את המאמר באתרך | הדפס את המאמר | שלח קישור לחבר | קישור למאמר |