לאחרונה יותר מתמיד, ישנה מגמה הולכת וגוברת להפעיל משרדי חקירות נגד מבוטחים התובעים את זכותם לקבלת תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה. הפעלת משרדי חקירות נעשית הן על ידי חברות ביטוח והן על ידי המוסד לביטוח לאומי. 

באשר לחברות הביטוח, אלה לא חוסכות במשאבים ככל שיהיו ובלבד שיצליחו לתפוס את המבוטח "בקלקלתו" עושה מעשים, אשר כביכול אינם עולים בקנה אחד עם הצהרתו לעצם היותו באובדן כושר עבודה. במקרים רבים החקירה מתחילה על ידי תשאול שכנים, מכרים וסתם אנשים הסובבים את המבוטח, על סדר יומו ושיגרת חייו. במקרים אחרים, המבוטח מקבל טלפונים מאנשים שאינו מכיר, המתחזים כלפיו בעניינים שבעיסוקו ובמקרים רבים אחרים, בנוסף לפעולות הנ"ל, אף מתמקמים להם אנשים אשר נהפכים לצילו של המבוטח מהשכם בבוקר ועד הערב וכל זאת על מנת להתחקות אחר צעדיו, שמא עושה הוא פעולות אשר יכולות להתפרש כמסוגלות לעבודה כלשהי. מניסיונו של החתום מטה, חברות הביטוח לא בוחלות בכל אמצעי – ויש כאלה רבים – על מנת להוריד את התובע מתביעתו ובמקרים רבים נעשים הדברים בחוסר תום לב בולט ובפעולות חתרניות של הצבת מוקשים ומלכודות על מנת להפיל את התובע בפח. 

אין ספק שמצב זה,למרבה הצער, מביא לדחייה של תביעות רבות מאוד של אובדן כושר עבודה ובהרבה מאוד מקרים, אף דחייה של תביעות מוצדקות אפילו מוצדקות מאוד. כך יוצא, שהכיסוי הביטוחי של אובדן כושר עבודה, נהפך לפרסה ולאות מתה ורק יחידי סגולה זוכים לקבלו, לרוב אלה המיוצגים על ידי עורכי דין טובים ומיומנים או במקרים של טוטל לוס מוחלט, קרי של אדם הרתוק לביתו ו/או למיטתו ובטח לא לזה התכוון בביטוח זה. המעניין הוא שכאשר בא הלקוח להצטרף לביטוח זה, ההסברים הניתנים לו נצבעים בורוד עז ולנגד עיניו מתגלה ביטוח שהוא אוטופי בחזותו. ולא היא!!! לצערי ניתן לכתוב על רעה חולה זו עוד רבות, אך ראוי לו לתובע פיצוי בגין כיסוי לאובדן כושר עבודה מחברת ביטוח,  שיפקח עין היטב היטב ושידע שהאח הגדול – חברת הביטוח – צופה בו ועוקב אחריו כדבר שבשיגרה.  

בכל מקרה, הגענו למצב שאדם הבא לתבוע את זכויותיו מחברת הביטוח, טוב יעשה אם יתייעץ עם עו"ד המומחה בתחום כיצד לכלכל את צעדיו, מה מותר לו ומה אסור במגבלות פגימותיו, שאם לא כן, טעות קטנה והנזק הוא גדול ובלתי הפיך, גם יהיה הוא צודק מאד.