לאחרונה, בעקבות תלונה שהוגשה למפקח על הביטוח, ניתנה החלטה חד משמעית על ידי המפקח על הביטוח באמצעו סגניתו, עו"ד רחל רטוביץ.  עד היום היתה חברת ביטוח נוהגת בתביעות אובדן כושר עבודה שהוגשו אליה על ידי מבוטחים, כך שתחילת תשלום הפיצוי החודשי היו מתום 30 יום מיום הגשת התביעה.  

לדוגמא: אדם איבד את כושרו לעבוד ב- 1.1.2004 והגיש את תביעתו מכל מיני סיבות, רק ביום 1.1.2005, תתחיל חברת הביטוח לשלם לו רק מ- 1.2.2005, הווה אומר: מתום 30 יום מיום הגשת התביעה.  כלומר: כל התקופה בה היה המבוטח באובדן כושר מ- 1.1.2004 ועד 1.1.2005 נמחקת.  יצויי,  כי חברת הביטוח דאגה לכך שבפוליסה יהיה סעיף שיאפשר לה לפעול בצורה כזו.  

אין ספק כי אי הצדק פה זועק לשמיים, ואלפי מבוטחים הפסידו כספים רבים שברוב המקרים הגיעו להם ובצדק. לא אחת קורה כי מבוטח לא מגיש תביעתו בהיעדר ידיעה או מחמת היותו טרוד בבריאותו או בעניינים אחרים הטורדים את מנוחתו ושלומו. כמו כן, רואים אנו מקרים רבים שסוכן הביטוח אינו נגיש למבוטח ונעלם מן האופק, ולפיכך אין מי שיאמר למבוטח אודות זכויותיו. 
עיקרו של דבר – קביעת המפקח על הביטוח חייב באחרונה חברת ביטוח לתקן את הפוליסה שלה, וזאת בטענה שהסעיף בפוליסה בדבר תשלום תגמולי הביטוח נוגד את חוק חוזה הביטוח.

מבדיקה שנערכה על ידי המפקח על הביטוח, נמצא כי לפי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, מוטלת על המבוטח החובה להודיע לחברת הביטוח על קרות מקרה הביטוח מייד לאחר שנודע לו על כך.  מאידך, סעיף 42 לחוק חוזה הביטוח קובע את תוצאות הפרת החובה האמורה. זאת ועוד, סעיפים 83 ו-93 (ב) לחוק חוזה הביטוח קובעים בין היתר, כי אין להוסיף או להתנות על סעיף 42 אלא לטובת המבוטח.  לאור זאת קבעה עו"ד רטוביץ סגנית המפקח על הביטוח, כי הגשת תביעה באיחור אינה מקנה זכות לחברת הביטוח לא לשלם לתובע בגין תקופה קודמת,  מה שעושה היא עד היום ובהרבה מקרים.

המסקנות המתבקשות:  הואיל והמבוטח התמים, בבואו לתבוע את זכותו, אינו מודע לזכויותיו המשפטיות, ניתן להגבילו למצב של קבלת זכויות מופחתות בסכומים ניכרים.  טוב יעשה מבוטח – תובע, שיפנה לעורך-דין ולא יקבל את קביעת חברה הביטוח באופן פסקני ויפה שעה אחת קודם.