נפגע אדם במסגרת שירותו הצבאי ו/או במסגרת שירות בטחוני אחר ויש חשש לכאורה כי פגיעה זו תתגבש לכדי נכות קבועה, במקרה כזה תהיה תביעתו מול קצין תגמולים שעל יד משרד הביטחון, וזכויותיו תיקבענה בהתאם למפורט בחוק הנכים ( תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959. אלא מאי, שרבים נוטים לדחות את תביעתם ונזכרים בה רק כעבור שנים ופעמים אף שנים רבות. ההשהיה במקרה זה יכולה לגרום לשלילת הזכות באשר התיישנות התביעה ע"פ סעיף 32 (א) הינה בתום שלוש שנים. 

אולם, אם הנכות נובעת ממחלה ששר הביטחון קבע לגביה תקופת התיישנות ארוכה יותר – תתישן הזכות בתום אותה תקופה, מחלות אלה הם אפילפסיה, מורסה במוח או בריאות, התנוונות סרטנית ועוד. במקרה של "חבלה רשומה" יכול קצין התגמולים להאריך את התקופה. "חבלה רשומה" היא כל אירוע מזיק ופוגע, והגורם נכות ובלבד שנעשה רישום המעיד על פגיעה בגוף וקיימת סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכות לבין הרישום. בפסיקה נקבע כי אין חובה כי האירוע יהא חד ופתאומי וחבלה יכולה להיגרם על ידי רצף של אירועים כגון: תנאי אימונים מפרכים או תנאי שירות קשים באופן כללי. דוגמאות: רישום מפורט של טיפול אבנים בכליות, הלם קרב כתוצאה מהפגזה או אירוע מלחמתי, החמרת מחלות נפש וכן סכרת שהתפתחה כתוצאה מהלם נפשי. להזכיר, כל אלה יכול ויהיה אפשר להאריך בהם את תקופת ההתיישנות. במידה וקצין התגמולים לא האריך את התקופה יכול הנפגע לפנות לועדת ערעורים.

במקרים של מחלות נפש שהוגשו לתביעה לאחר חלוף 7 שנים, למרבה הצער בית משפט העליון לא נתן זכויות מיוחדות לחולה נפש כשמדובר בהתיישנות, כפי שהדבר ניתן בחוק ההתיישנות, סעיף 11 לחוק. יחד עם זאת ניתן לפנות גם משיקולי צדק לבקשת הארכת מועד הגשת התביעה אך זאת כשהמדובר במחלה רשומה בלבד.
הואיל ומדובר בחוק סבוך ועתיר הוראות, טוב יעשה הנפגע  בשירות ביטחון אם יקדים תביעתו ולא ימתין מעבר לדרוש.