מאבק בין שני צדדים ניצים, המוצא דרכו לערכאות, משקף במקרים רבים מאבק רחב יותר מאשר זה שרואה בית-המשפט בפניו. כך, למשל, עשויות שתי מתחרות עסקיות להיאבק משפטית על סכום כספי בשל עוולה נזיקית כזו או אחרת בעוד שלמעשה מתקיימת התחרות האמיתית על פלח שוק או על יתרון עסקי. נכון, קיים ספק רב אם הפן המשפטי כשלעצמו אכן מכריע סכסוכים עסקיים שלמים בין מתחרות, אבל ראוי ונכון לראות בו, ככל הנוגע למשפט המסחרי, חלק ממאבק עסקי רחב יותר.

לפיכך, עלול גוף עסקי המנהל מאבק עסקי מתיש וממושך לאורך שנים למצוא עצמו מנצח בקרב (המאבק המשפטי עצמו) אך מפסיד במלחמה (מההיבט העסקי-מסחרי הרחב). בנוסף, כשמדובר בניצים שווי כוחות (או אף בצד נחוש בדעתו גם אם אינו שווה כוחות), עלולים שניהם למצוא עצמם מותשים במערכה משפטית ארוכת שנים ועתירת משאבים כאשר בסופה נותרים שניהם בחזקת מפסידים. במקרים רבים מושגת לבסוף בין הניצים פשרה סתמית שאינה עונה על צורכי מי מהם ואינה מבטאת דבר למעט התשתם ההדדית ? עד למאבק הבא.

נראה כי הראייה המודרנית הנכונה, שרק חלק מהגופים המסחריים הפנימו וככל הנראה רק מיעוט עורכי-הדין, היא לראות בהליך המשפטי חלק אינטגרלי בלבד מהמאבק בין הניצים. את שני המאבקים ראוי לנסות ולהכריע ב"נוק-אאוט" תחת הפיכתם למלחמות התשה ממושכות. לשם כך יש יתרון לתפיסה בינתחומית, קרי: ניהול מאבקים מקבילים ומתואמים בתחומים ובמישורים נוספים תוך ניצול יתרונותיו של צד לסכסוך למול חסרונות היריב.

יתרונות כאלה קיימים תמיד, גם כאשר צד נתון נחות מרעהו כלכלית, מסחרית או משפטית (ככל הנוגע לדין הרלוונטי) ? המאבק הכולל יוכרע במקרים רבים בהתאם לשאלה אם מנהל המערכה הצליח לאבחן נכונה את אותם חסרונות ויתרונות.

בהקשר זה חשוב לציין ולהבהיר כי מאבקים רבים ובפרט מאבקים משפטיים אינם מוכרעים במקרים רבים לפי לשון החוק אלא על-פי צורת ניהולם. כך למשל יזכה במקרים רבים צד המצוי בנחיתות חוקית מול רעהו אם יתמקד, מהבחינה המשפטית, בניהול מאבק משפטי-טכני (הצמדות לפרוצדורה) וניצול שגיאות היריב בלבד כנגדו.

עורך-הדין המודרני, ממנו מצופה לרוב לעמוד בראש מערכה משפטית (טקטית), אמור למעשה לעמוד בחזית המאבק המסחרי הרחב תוך ניצול הכלים העומדים לרשותו לשם כך (מראיה אסטרטגית). בניגוד לעבר, אין די עוד ביכולת טקטית, טובה ככל שתהיה. על עורך-הדין להיות גם אסטרטג, איש שיווק, פסיכולוג ובעל כישורים ותחומי ידע רבים נוספים.

כך למשל תלווה לעיתים תביעה כספית "פשוטה" בגיבוי מהלכים שיווקיים, פסיכולוגיים, מודיעיניים, בהליכים מקבילים מינהליים או פליליים וכו'. בכך יהא יתרון ברור לעורך-דין בעל הכשרה וידע רב-תחומי המנצל את ידיעותיו בתחומים הרלוונטיים והמסוגל לנצח על מערכה שכזו. בעלי המקצוע הרלוונטיים אינם מהווים תחליף להיכרות, ידע ויכולת של מי שמנצח על המערכה. דווקא עורך-הדין ה"קלאסי", מקצועי ככל שיהיה, עשוי למצוא עצמו חסר כלים להתמודד במערכה מתואמת מסוג זה.

במאבקים מודרניים קיימת חשיבות מכרעת לזמינות המידע. על עורך-הדין, המנהל את המאבק, להיות בעל יכולת עצמאית להשגת מידע רלוונטי ובכלל זה מידע משפטי. לא תמיד חוקר פרטי יוכל לפצות על חוסר יכולת שכזו אצל עורך-הדין ומובן שעורך-הדין לא יוכל להחליף את שירותי החוקר הפרטי ועל שניהם לעבוד במקביל לשם דליית המידע הרלוונטי.

כך למשל יהיה בוודאות עורך-הדין הוותיק הנסמך עדיין על ספרות מקצועית מיושנת בנחיתות מול עורך-הדין שנסמכת על תקליטורי מידע, ואילו זה האחרון עלול למצוא עצמו בנחיתות מול עורך-הדין העושה שימוש תמיד במאגרי מידע מקוונים המתעדכנים מיידית.

בנוסף, אין תחליף היום לאחד הכישורים החשובים ביותר במאבקים מסוג זה: "כריית מידע". מאגרי המידע המשפטיים הרשמיים ואף הפעלת חוקר פרטי איכותי (או גורמים מקצועיים אחרים) לא יפצו על העדר יכולת, מוטיבציה או מודעות של עורך-דין לאפשרות "כריית מידע" או "אחזור" מידע רלוונטי ממאגרי המידע המקוונים הרבים העומדים לרשותו ובעיקר רשת האינטרנט עצמה ההופכת, בידי מי שבקי בנבכיה, למאגר מידע עצום בגודלו, מעודכן ויעיל. זאת מאחר והיתרון האמיתי לא טמון רק בידע "כיצד לחפש" אלא בידיעה "מה לחפש".

המאבקים המסחריים העתידיים, כך נראה, יהפכו בהדרגה ליותר אינטגרטיביים, בינתחומיים ודינמיים. חברות מסחריות ועורכי-דין אשר ישכילו להסתגל לשינוי יזכו ליתרונות בולטים במערכות הבאות בעוד אלה שלא יעשו כן, ימצאו עצמם חסרי כלים מתאימים ובנחיתות קבועה. מבחינה זו ייתכן כי דווקא למערכות גדולות ומסורבלות יהא קושי רב להסתגל לשינוי ולהפנימו.