מגמה חדשה פרי בית מדרשו של נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרון ברק, מתחילה להתבסס בדיני לשון הרע. מהמגמה עולה, כי כבר לא מדובר בפיצוי מקסימלי בן מאה אלף שקל בלא הוכחת נזק כפי שמכתיב החוק, אלא הרבה יותר מכך. אז כמה כמה עשוי מי שהשמיץ אותך לשלם?
כבר עסקנו בעוולת לשון הרע. ידוע כי בשל עוולת לשון הרע, המתבצעת בכל צורה שהיא, עשוי המוציא דיבתו של אדם רעה לחוב בפיצויו של הניזוק בסך של עד מאה אלף שקל, בלא צורך בהוכחת הנזק. אלא שכאמור, ההגבלה כבר לא קיימת – או הולכת ומיטשטשת.
בית-המשפט העליון פסק כי כי הפיצויים שאותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, לתת סיפוק לנפגע - הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב. שנית - סכום הפיצוי יוכל לשפר במשהו את מצבו של הנפגע, ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם לכן.
אחת ממטרות הפיצוי במשפטי לשון הרע היא לחנך את הקהל ולהחדיר לתודעתו, כי שמו הטוב של האדם אינו הפקר. בפסיקת פיצויים יש משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה גם יחד.
גנב הוא שם גנאי
בית-המשפט העליון התייחס[1] ללשון הרע שנעשתה מעל גבי עיתון, בקובעו כי עיתונאי המדווח בדרך אובייקטיבית על התנהלותם של הליכים דוגמת חקירה במשטרה, ראוי להגנה מפני תביעה בגין פירסומה של לשון הרע. אולם לא יהיה זה ראוי כי עיתונאי יוכל לעשות כרצונו בשמו אדם כלשהו. כך נקבע[2] כי "גנב" הוא שם גנאי, ומי שיקרא כך לאדם בלא יסוד של-אמת - יחוייב בפירסום לשון הרע. כך הוא גם לגבי פרסום כי נבדקים חשדות על כך שפלוני גנב מיליוני שקלים, בלא שאמירה זו תיטע עצמה בקרקע המציאות.
עוד נקבע כי היחסים הרגילים בין עיתון וקוראיו אינם מטילים עליו חובה מיוחדת לפרסם דברים בעלי עניין ציבורי, ועל-כן אף אינם מקנים לו זכייה מיוחדת לגבי פרסומיו לכשיימצאו בלתי-נכונים. עיתון, כמו אזרח, חייב להזהיר את הציבור בפני סכנה הנשקפת לחיי אדם, בריאותו או רכושו. אין להרחיב עקרון זה כדי ליתן הכשר כללי לכל פרסום בו שוללים את כשרם ואת ישרם של אנשי ציבור בהתנהגותם בעניני הציבור.
נקבע גם כי כאשר העיתון מוציא דיבתו של אדם רעה עליו לשלם פיצוי מלא בגין הנזק (הרכושי והלא-רכושי) שהוא גורם. ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר, והפיצוי רב יותר. התנהגותו של העיתון עשויה להגביר את הנזקים והפיצויים. עם זאת, אין מקום לקבוע דינים מיוחדים להערכת הפיצויים כאשר המזיק הוא עיתון. הדין הכללי יחול גם במקרה זה.
הערך החינוכי והמרתיע - מחוץ לגדרי הפיצוי העונשי - מוצא את ביטויו בעצם הטלת האחריות על העיתון ובחיובו בתשלום פיצוי תרופתי מלא, תוך הגברת הפיצוי כאשר התנהגותו הבלתי ראויה של העיתון מגבירה את הנזק.
בית-המשפט העליון אף התייחס לכותרות העיתון. כותרת למאמר או לרשימה מפגינה עוצמה וכוח, ולכן לא אחת נקבע כי לעיתים יש לבחון את הכותרת בנפרד מגוף הכתבה. אחד הטעמים העיקריים לכך הוא שיש אנשים שקוראים רק את הכותרת, ומדלגים על גוף הכתבה.
במה מתחשבים בפסיקת פיצויים
בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. נקבע כי אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק הנגרם ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים. חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר בשל התנהגות המזיק.
כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק, ובכך להגדיל את הפיצוי לו הוא יהיה זכאי.
כדאי לפיכך לשים לב לרוחה החדשה של הפסיקה: אם אתם בצידו המפרסם של המתרס, ראוי כי תוודאו היטב את אמיתות ואמינות הפרסום, ציינו מקורו ובמידת האפשר יש לאפשרת לנשוא הדברים להתייחס אליהם בטרם פרסומם. כמו-כן כדאי יהיה להקפיד שצורת הפרסום תהא סבירה בנסיבות העניין ולא לגרום להוצאת הדברים מהקשרם.
אם הנכם בצידו השני של המתרס ומגלים פרסום הפוגע בכם (בעיתון, במכתב לאדם אחר או בכל צורה אחרת) כדאי יהיה לשקול ברצינות אפשרות לדרישת פיצוי כספי הולם. לאור המגמה החדשה עשוי פיצוי זה להיות נכבד מאוד. שימו לב כי במקרים רבים מורכב ה"מעשה" ממספר מעשים נפרדים העשויים להוות, כל אחד בנפרד, עוולת לשון הרע עצמאית המזכה בפיצוי (כמו למשל משלוח מספר מכתבים או פרסום סדרת כתבות). אותם אלה החשופים ללשון הרע חשים לעיתים כאילו הקיזו ממש את דמם. מגמתה החדשה של הפסיקה אכן משקפת את האימרה "המלבין פניו של אדם ברבים – כאילו שפך דמים"

[1] ראו הערת שוליים מס' 106
[2] ראו הערת שוליים מס' 104