רובנו כבר נתקלנו בכלבים מטרידים למיניהם. הדבר יכול להתרחש בשכונה או בחצר, מכלב של זר חולף או של שכן מתעלם. בדרך כלל יהיה במפגש הבלתי נעים משום טרדה זמנית ותו-לא, אבל לעיתים יהיה הנזק גדול יותר וארוך טווח. כדאי לדעת שהחוק[1] מטיל על בעל כלב אחריות כמעט מוחלטת לנזקים הנגרמים על-ידו. כבר אירעו לא מעט מקרים בהם נפלו ילדים רכים לבין מלתעותיהם של כלבי תקיפה אימתניים. אז לידיעת בעלי הכלבים: לא כדאי לכם להיות שאננים יתר על המידה - גם כשהדבר מתרחש בתוך חצרכם אינכם חופשיים מדאגות.
קנס של 24 אלף שקל לבעל כלב שתקף
מתברר שגם נזקי הטרדה של כלב עשויים להסתכם בסכומים נכבדים. כך קבע[2] בית-המשפט במקרה של כלב שנהג להשתחרר מרצועתו, לחדור לחצר השכנים ולהפחיד את בנם הקטן. אותו גרם גרם נזק לילד בארבעה מקרים שונים: באירוע הראשון זינק הכלב על הילד ששיחק בחצר ביתו, הפילו והבהילו. באירוע השני, רץ הכלב אחר הילד, אשר שיחק בחצר ביתו וזה נבהל, ברח ותוך כדי בריחתו נפל על מדרגות הבית ונחבל בבטנו. באירוע השלישי שוב הבהיל הכלב את הילד - ששיחק בחצר ביתו. באירוע הרביעי תקף הכלב את הילד, שנפל ונחתך בלשונו.
לטענת התובעים, גרמו האירועים לילד נזקים גופניים ונפשיים. בנוסף, טענו התובעים לנזקי רכוש שגרם הכלב, מאחר שלטענתם הוא לכלך את קירות הבית והשחית ציוד גינה וכן פריטים שונים שהשאירו התובעים בחצרם. במקרה זה, חרף העובדה שלא נגרמו פגיעות פיזיות רציניות לילד, נטען כי תגובות הילד לאירועים אלה כללו בכי עז, חוסר יכולת להירדם, הרטבות בלילה, פחד מכלבים ופחד מיציאה מהבית ללא ליווי מבוגר. בית-המשפט ראה לנכון שלא להתייחס בסלחנות לאירועים אלה וחייב את בעל הכלב בסכום של 24 אלף שקל. במקרה דומה[3] הורשע בעל כלב בפלילים לאחר שקטין שנכנס לחצר ביתו נפצע מנפילה במהלך הימלטותו מהכלב או מאחת מטלפיו של הכלב. כך גם במקרים רבים נוספים[4]. במקרה אחר[5] חוייב בעל כלב לשלם לנפגעת פיצוי בסך של למעלה 150,000 ₪ בשל נזקיה הנפשיים והפיזיים בשל התקיפה.
במקרים אזרחיים מסוג זה (דרישת פיצויים) מסתמך בית-המשפט בדרך כלל על פקודת הנזיקין. לשון החוק קובעת כי בתביעה שהוגשה בגין נזק שהוכח כי נגרם על-ידי חיה שהנתבע (בעל החיה) ידע כי היא מועדת לעשות את מעשי הנזק, על הנתבע להוכיח כי לא התרשל.
כדי להסתמך על חוק זה התובעים צרכים להוכיח את בעלות הנתבע על החיה המזיקה, מועדות החיה, וכי הנתבע ידע כי החיה מזיקה. לעניין זה מתפרשים ניסיונות קודמים של החיה לגרום נזק, אפילו אם לא נגרם נזק בפועל, כמועדות. אין נדרשת הוכחה כי הכלב נשך "אי פעם בעבר" או שהחיה הזיקה בעבר ומסתפקים בראיה על נסיונות כאלה. ניתן אף להתבסס על אופי תוקפני של גזעים מסויימים של כלבים, כגון אמסטף או רוטוויילר למשל, בכדי להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים- בעלי הכלב, ולחייבם להעלות גירסה סבירה שלפיה מתיישב אירוע הנזק עם העדר רשלנות מצידם יותר מאשר עם קיומה.
השלט לא מספיק
ולבעלי הכלבים: גם אם רשמתם על הגדר שלט מאיר עיניים "זהירות כלב נושך" לא יצאתם ידי חובתכם. לעיתים דווקא גידור סביב חצר הבעלים ושילוט כזה מהווים סימן לקיום מועדות. כלומר, אם רשם זאת הבעלים הרי ממילא ידוע לו כי הכלב מועד לפורענות וכי קיימת סבירות שיתקוף חפים מפשע. מכל מקום, היעדר נקיטת אמצעי זהירות סבירים מפני הסכנה על-ידי בעל הכלב, עלולה להביא כאמור לנקיטת הליכים פליליים כנגדו מעבר לאלה האזרחיים.
לבטח את הכלב
במקרים רבים הסתיימה תוקפנות של כלבים בפציעות קשות הן לילדים קטנים והן למבוגרים, שהובילו אף לנכויות צמיתות. תקיפה של אדם בידי כלב עלולה להסתיים כאמור בפיצויים בני עשרות ומאות אלפי שקלים. מכאן שבעל כלב יעשה בחוכמה אם מעבר לנקיטת אמצעי הזהירות המקסימליים ישקול אף לבטח את כלבו מפני נזקים שהוא עלול להסב לצדדים שלישיים.
זכרו תמיד שגם אם כלבכם אינו נראה לכם מסוכן ואתם נוהגים לאפשר לו לשחק עם ילדים, עדיין עשוי אותו כלב תמים לתקוף עוברי אורח. וכן, גם פינצ'ר קטן ועצבני עלול להסב פגישה גופנית לא קלה לילד קטן. הכלב שהפך אצלכם לבן בית, ולפיכך שהנכם מתקשים לראות בו חיית טרף עלול בהחלט להסב נזק גוף כבד ביום מן הימים. רבים סברו כי כלבי הרטווילר או האמסטף שלהם אולפו וביתו כראוי ואינם מהווים סכנה לבריות עד אשר יום אחד קרס עליהם עולמם בשל הגשת כתב אישום פלילי או תביעה אזרחית בסכום ניכר. 
אז גם כשאתם בטוחים שכלבכם הרגיש, המתחשב והרגוע מציית מיידית לכל הוראותיכם, מומלץ שלא לאפשר לו להסתובב מחוץ לחצר בלא זמם (מחסום פה) ורצועה המתאימה לגודלו ולמשקלו. כפי שרבים כבר יודעים – זה גם לא חוקי.
ואם חשבתם שצרותיכם מסתיימות בנזק לבני-אדם, כדאי שתשקלו גם נזק העלול להיגרם לכלבים אחרים ולרכוש הזולת. כל בעל כלב יודע היטב כי מאבקי כוח של כלבים עלולים להסתיים ברע וכי אותם מאבקים עלולים להיהפך בשבריר שנייה למלחמה אכזרית במיוחד.
גם נזק שכזה הינו בר פיצוי מבחינה משפטית. גם עבור פגיעה בכלב וחלילה מוות הנכם עלולים להתחייב בפיצויים - ולא רק עבור הכלב ו"שוויו" הכלכלי (בכלבים גזעיים שווי זה עשוי להיות נכבד) כי גם ובמיוחד בנזק הנפשי הנגרם בשל כך לבעל הכלב ולמשפחתו. גם אם אין עדיין תקדימים רבים לנזק שכזה הרי שגם בכך לא כדאי להקל ראש.
כאמור, החוק מטיל אחריות כבדה וכמעט מוחלטת על בעלי הכלבים. בתביעה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע לפצות את הניזוק, בין אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.
לבעל כלב תהיה הגנה על-פי חוק רק אם נגרם הנזק כתוצאה מהתגרות של הניזוק בכלב; מתקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו או הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.
אז שימרו עליהם היטב

[1] פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968
[2] ת.א. 3347/00 (שלום-קריות) ויינשטיין מיכאל נ' דרוקמן זהבה, פסק-דינה של כב' השופטת ת. שרון-נתנאל מיום  14/3/02
[3] ע"פ 7332/00 (מחוזי-ב"ש) מדינת ישראל נ' אלון דניאל, מיום 10/10/01
[4] וראו למשל ת.פ. 3002/01 (שלום-פ"ת) מדינת ישראל נ' הלוי דורון, פסק-דינה של כב' השופטת ליה לב און מיום 5/2/04 וכן ת.פ. 2366/03 (שלום-ת"א) מדינת ישראל נ' אבי גדול יוסף, פסק-דינה של כב' השופטת שירה בן שלמה מיום 24/12/03
[5] ת"א 9534/98 (שלום-י-ם) אילנה יהודה סיני נ' יעקב שבתאי בפסק-דינו של כב' סגן הנשיא ר' כרמל. משערער הנתבע על פסק-הדין במסגרת ע"א 4138/03 (מחוזי-י-ם) יעקב שבתאי נ' אילנה יהודה סיני, מיום 10/2/04, נדחה ערעורו והוא חויב בהוצאות משפט נוספות בסך 10,000 ₪