בתקופה האחרונה החלה, באיחור ניכר, מגמה של הרחבת ההגנה הניתנת למעביד כנגד עובד לשעבר המבקש להתקשר עם לקוחותיו. עד לאחרונה, צומצמה הגנה זו באופן קיצוני לטובת העובד וכנגד המעביד. כעת נראה, כי האיזון מתחיל לחזור לתחום חיוני זה.

 כיום אומרת ההלכה, כי הגבלת עיסוק של עובד אינה לגיטימית, אלא אם מוכיח המעביד שהיא מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. אם הצליח המעביד להוכיח זאת, תימשך בדיקת סבירות ההגבלה, בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר, כמו משך ההגבלה, היקפה, וכדומה.

 ההלכה הזו חרגה משמעותית מהרצוי ומהראוי, והסבה נזק כלכלי כבד לשוק המסחרי בישראל. נראה, כי בלהיטותם להגן על העובד שכחו בתי המשפט, ובכלל זה ביהמ"ש העליון, כי חופש העיסוק עומד גם למעביד, וכי גם המעביד זכאי להגנה. ספק רב אם יש מקום למגמה קיצונית כל כך בפסיקה, ונראה, כי יש מקום לתת משמעות רבה יותר הן לחופש החוזים (ההתקשרות), והן לחופש העיסוק של המעבידים.

 את שינוי המגמה ניתן לראות ממקרה שהתברר לאחרונה. אדם, ששימש כסמנכ"ל חברה לכח-אדם, הפך לעצמאי באותו תחום לאחר סיום התקשרותו עם החברה. לאחר שיצר קשר עם לקוחות החברה, למרות התחייבותו להימנע מלעשות כן לתקופה של שישה חודשים, פנתה החברה לביה"ד לעבודה למתן צו מניעה נגדו.

 בית הדין לא ראה לנכון להכיר ברשימת הלקוחות של המעביד ובמידע בו השתמש העובד כ"סוד מסחרי". עם זאת, בית הדין קבע כי העובד הפר לכאורה את חובות תום הלב וההגינות בהן הוא חב כלפי מעסיקו לשעבר, באופן שמגיע לכדי "אינטרס לגיטימי", כדרישת הפסיקה.

 ביה"ד קבע, כי למעביד יש אינטרס לגיטימי להגן על הקשרים שיוצר מנהל בכיר בחברה עם הלקוחות, וכי המנהל הנ"ל אינו רשאי לעזוב ולשדל את הלקוחות לעזוב עמו. כן קבע ביה"ד, כי למרות שבעבר התבצעה ההגנה על הקשר עם לקוחות כחלק מההגנה על רשימת הלקוחות, שהוכרה כ"סוד מסחרי", כיום, בעקבות שינויים בפסיקה, נראה כי המקום הראוי להגן על הקשר האמור הינו באמצעות חובות תום הלב וההגינות.

 ביה"ד התייחס לפסיקה אנגלית, הקובעת כי תוקפה של הגבלת עיסוק האוסרת על קשר עם לקוחות תלויה בטיב העסק ובטיב ההעסקה. גם בפסיקה אמריקנית הוכר קשר עם לקוחות כמקיים "אינטרס לגיטימי" בנסיבות בהן יש חשיבות רבה לקשר האישי בין העובד לבין הלקוחות, כמו במקרה של אנשי מכירות או בנסיבות בהן עובד צבר מידע סודי על לקוחות.

 לאור כל זאת, קבע בית הדין לעבודה, כי המעביד הוכיח "אינטרס לגיטימי, לשמור על הקשר האישי עם לקוחותיהן שהינו משמעותי לכאורה במתן השירות בענף כוח האדם. אינטרס זה מחייב שלא לאפשר... במשך תקופה קצרה שלאחר סיום עבודתו, לנצל בחוסר תום-לב את הקשר האישי שיצר, במהלך עבודתו, עם לקוחות המבקשות, לצורך עסקו העצמאי החדש".

 יש לשבח את בית-הדין במקרה זה על הבנתו את צרכי השוק, ולקוות כי בתי-הדין ילכו בעקבותיו, ימנעו ממתן גיבוי אוטומטי לעובד על חשבון זכויות המעביד, ויזכרו כל העת כי "חופש העיסוק" אינה זכות העומדת לצד אחד בלבד