בוקר אחד גיליתם כי בתיבת הדואר שלכם מונחת הודעה לפיה עוקל הרכב או חשבון הבנק שלכם בידי רשות מקומית שאין לכם כל קשר אליה? נמסר לכם שהעיקול נעשה בשל קנס שקיבלתם בעבר ולא שולם? אם מעולם לא קיבלתם כל התראה על כוונת אותה רשות מקומית לפעול כנגדכם ייתכן ותעמוד לכם עילת תביעה כנגד הרשות נוסף לזכותכם לדרוש את הסרת העיקול. רבים כבר מצאו עצמם במצב דומה.
בהליך משפטי שהתנהל נידון[1] עניינה של עיריית רמת-גן שהחליטה, מסיבה עלומה כלשהי לרשום בספריה את התובע כמחזיק בנכס המצוי בשטחה. בית-המשפט היטיב לתאר את מסכת ההטרדות שעברה על האזרח התמים:
"מכאן החלה להתגלגל שרשרת של הליכים משפטיים שנקטה העירייה כנגד התובע. מני אז הוא נרדף על-ידי עיריית רמת-גן, לתשלום חוב שכלל אינו חובו ואחת לכמה זמן, שולפת העירייה את ציפורניה ומטרידה אותו בהליכי עיקול והוצאה לפועל. כאשר התובע מיידע ומזכיר לה, כי הוסכם על ביטול ועיכוב ללא הגבלה, מתרצה העירייה, ומבטלת מייד את ההליך בו נקטה. התיק חוזר לתרדמת חורף, עד הפעם הבאה. בפעם האחרונה שאירע הדבר לא הסכים התובע להסתפק בכך, והוא מבקש לקבל פיצוי כספי על הטרדה הכלכלית והנפשית שנגרמה לו לאורך השנים, כתוצאה מהתנהגות העירייה...
התנהגותה של העירייה לכל אורך הדרך, היתה נגועה. לא זו בלבד, הציפייה מגוף ציבורי גדול ומכובד, רשות מקומית בישראל. התובע 'נבחר' על ידי עיריית רמת-גן להיות רשום כמחזיק על הנכס הנ"ל, הואיל ואיתרע מזלו להתגורר באותו רחוב, אם  כי לא באותו בניין, בו שוכן גם המחסן. לכן, מלכתחילה, שירבוב שמו של התובע לתוך ההליך היה שגוי  ומוטעה"
בית-המשפט קבע כי
"אילו הייתה עיריית רמת-גן עוצרת בכך – דיינו. אולם העירייה לא עצרה. אם לא די בכך, נקטה העירייה בהליכים כנגד התובע, באופן  שסיכן את זכויות הקניין שלו, ואת חירותו האישית. הכוונה להליכים שננקטו שלא כדין, ולאחר הקפאת ההליכים, במסגרת תיק ההוצל"פ. לא יתכן שרשות ציבורית תרד כך  לחייו  של אזרח. רשות ציבורית מחוייבת בנורמות התנהגות גבוהות במיוחד, והנה ראינו כי במקרה זה, נורמות ההתנהגות של עיריית רמת-גן, היו פחותות במיוחד. כפי שפורט לעיל, חוליה אחר חוליה  בשרשרת ההתנהלות של עיריית רמת-גן היתה פסולה. כל חוליה הובילה לחוליה חדשה וגרועה הימנה. עד שהדברים הביאו לידי חידוש חד צדדי של הליכי  הוצל"פ, באופן חסר בסיס. נכסיו של התובע עוקלו, והוא אף עמד בפני חילוט כל חסכונות חייו. שלא לדבר על הפגיעה בשמו הטוב"
עוד נקבע כי
"אדם נורמטיבי, סביר, אזרח  מן השורה, שחשבונותיו  מעוקלים, אינו נהנה ממוניטין משופרים במיוחד אצל הבנקאי שלו, וזאת על דרך ההמעטה. צר לי לקבוע, כי אזרח שלא היה מיוצג משפטית, היה נרמס  כליל. כל זה היה נמנע, אילו עיריית רמת-גן, לא היתה צועדת, צעד אחר צעד, בנתיב המוביל לפגיעה כזו בזכות הקניין של התובע. מצער מאד להיווכח, כי רשות מקומית אשר אמורה להיות אמונה על שירות לאזרח, ועל כללי המשפט הציבורי, אינה מחילה כללים אלו על עצמה, והיא פוגעת פעם אחר פעם, בזכויותיו של התובע"
בית-המשפט הוסיף כי לשיא הגיעה העירייה, כאשר טענה, כי אין לתובע על מה להלין, שכן בעצם לא ארע לו כל נזק. העירייה טענה בהדגשה כי מאחר וצו העיקול בוטל תוך מספר ימים מיום שהוטל, "על מה לו לתובע כי  ילין?!". נקבע כי הטלת העיקול על נכסיו, ופגיעה בקניינו ובשמו הטוב על דרך של הטלת עיקול, הביאה את התנהגותה של העירייה לשפל חדש.
בית-המשפט הצדיק לחלוטין את גישתו של התובע, אשר החליט שלא להחשות עוד ולא לאפשר לעירייה, לשים למרמס את זכויותיו, והגיש את התובענה. נקבע כי העירייה נהגה שלא כשורה כלפי התובע לאורך כל הדרך וכי
"גס לבבם של פקידי העירייה בטרדה ובעגמת הנפש שנגרמו לתובע בעקבות הליכי הסרק שנקטה נגדו, ללא כל צידוק"
עוד ציין בית-המשפט כי
"העירייה, המעקלת, הצביעה על כך שהעיקול בוטל על ידה בטרם גרם לנזק ממשי. אך, האם עצם הטלת העיקול אינה נזק? האם שמו הטוב של אדם, שעל חסכונות חייו הוטל עיקול, אינו חשוב? האם 'כאבי הבטן' שנגרמים לאדם המוצא עצמו נשחק בגלגליה של מערכת ציבורית גדולה, על לא  עוול בכפו, אינה ראויים לפיצוי? אמנם העירייה השיבה את החרב לנדנה, ולא המשיכה  בהליכי מימוש בהוצל"פ, אולם נקבע כי בנסיבות המיוחדות  של מקרה  זה, מן הראוי להתחשב גם בנזקי עגמת נפש"
לסיכום נקבע כי העירייה נהגה שלא כשורה כלפי התובע וגרמה לתובע נזקים ועגמת נפש בגין התנהגותה זו. לפיכך חוייבה היא לפצות את התובע בשיעור כולל של 17,375 ₪.
במקרה אחר[2] שאירע עוקל לפתע רכבו של אדם בשל עבירה שביצע לכאורה לפני שנים רבות. העירייה טענה כי שיגרה אליו מכתבי התראה ודרישות תשלום אך הוא התעלם מהם. במהלך ההליך, במסגרתו נתבעה העירייה בעוולת "לשון הרע" בשל הפגיעה בשמו של התובע, ומשנדרשה להציג את אותן "דרישות תשלום" השיבה היא כי המחסן בו נמצאו "עלה באש". בהמשך אף הסתמן כי התובע לא הוא שנהג ברכב המועדים הרלוונטיים לעבירה. לפיכך נאותה העירייה להסיר את העיקול על רכבו, שיגרה מכתב התנצלות ונאלצה לפצותו ב"הסכמה" בסך 8,000 ₪.
איך כדאי להיערך להליך שכזה? אם יש אפשרות כדאי לאסוף מסמכים ולהקליט שיחות עם פקידי העירייה בהן הם מודים כי החוב בטעות יסודו וכי התראות לא הומצאו לכם קודם לביצוע העיקולים (העירייה מחוייבת להמציאן גם אם החוב אמיתי ומבוסס). הקלטות כאמור מותרות על-פי חוק גם שלא בידיעת המוקלטים כל עוד המקליט הינו צד לשיחה

[1] ת.א. 185005/02 (שלום-ת"א) יונה פיליפ נ' עיריית רמת-גן, פסק-דינה של כב' השופטת נועה גרוסמן מיום 19/2/03
[2] ת.א. 2789/03 (שלום-פ"ת) זריהן נ' עיריית ראשון לציון ואח'