רכשתם רכב משומש מסוחר מכוניות וגיליתם באיחור שהוא משועבד, ממושכן או שרובצת עליו קללה משפטית אחרת לטובת אדם זר? גיליתם שמוצר יקר שקניתם אינו שייך כלל למוכר והוא לא היה רשאי למכרו לכם? מתברר שלא הכל אבוד. המחוקק, המנדטורי במקרה זה, ראה לנכון להגן על האזרח הקטן. גם אם רכשתם מוצר והתברר שהיה ממושכן, גנוב או משועבד לצד שלישי, לא בהכרח תאבדו את זכותכם בו. במידה ונהגתם בתום-לב תקנת השוק המנדטורית עשויה בהחלט להגן עליכם.

אתרע מזלם של אחדים מאיתנו להתקל במצב בו לאחר שנרכש נכס כלשהוא צצו להן לפתע טענות כאלה ואחרות לפיהן שייך אותו מוצר לאדם אחר, נמכר בלא רשותו או כי לאחר זכויות כלשהן בו. כדאי לדעת, שהחוק לא מותיר אתכם חסרי הגנה במרבית המקרים. לשון החוק[1] קובעת כי

"נמכר נכס-נד (נכס שאינו מקרקעין – ת.ר.) על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב"

כלומר, קיומם של שלושה תנאים נחוץ כדי שתזכו אף אתם להגנת החוק:

1.      הנכס נרכש ממי שעיסוקו במכירת נכסים מסוג זה – משמע אין הכוונה למשל לרכישת רכב משומש ממי שעיסוקו במכירת מחשבים;

2.      הנכס נרכש במהלך עסקיו הרגיל של המוכר – משמע שהעסקה לא בוצעה למשל כעסקה אקראית ואגבית במהלך פעילות חברתית – גם אם העסקה הינה של מכר רכב כאשר המוכר הינו סוחר מכוניות;

3.      הרכישה נעשתה בתום-לב – משמע ששולמה תמורה בעד הממכר ולא היה לרוכש כל מידע מוקדם או חשד כי קיימת בעייתיות בממכר.

התקיימו התנאים הנ"ל, עובר הממכר לקונה כשהוא נקי מזכויות של צדדים אחרים[2]. כך למשל רכב שהיה משועבד, מעוקל או במקרים קיצוניים – גנוב, יעבור לקונה כשהוא נקי מכל זכות של אדם אחר בו. גם אם היתה רשלנות כלשהי של הרוכש עדיין אין בכך כדי לקבוע כי הופרה מצידו חובת תום-הלב המהווה תנאי לתחולת תקנת השוק[3]. תקנת השוק הינה דין ותיק שהגיע למשפט הישראלי מהמשפט המנדטורי. מטרתו – קיום ודאות בשוק והגברת היעילות בו כך שהקונים יוכלו לסמוך על מעמדו המשפטי של הממכר ולא ייאלצו לבצע בדיקות מיותרות – אשר ייקרו כמובן את העסקה ויפחיתו את היעילות בשוק.

הנפגעים הפוטנציאליים מתקנת השוק הינם כמובן אותם בעלי זכויות מקוריים בממכר אשר יאבדו את זכויותיהם לטובת הקונה עם ביצוע העסקה. על-פי דין לא בהכרח ייוותרו אותם בעלי זכויות בפני שוקת שבורה שהרי עדיין תעמוד להם האפשרות לפנות למוכר או לכל צד רלוונטי אחר לשם פיצויים על נזקיהם – זאת במידה והאחרונים התרשלו או פעלו שלא כדין.

תקנת השוק הורחבה בדין גם לעניין משכונות. לעניין זה מורה לשון החוק[4] כי

"נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והופקדו... או שמישכונם נרשם..., יהיה כוחו של המישכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם. הכלל תקף ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם"

כך למשל, כאשר הממשכן לא היה בעל הזכויות בנכס אך המשכון נרשם כדין ברשם המשכונות עדיין יהא הנושה רשאי להסתמך עליהם והמשכון יהיה תקף לגביו לכל דבר. כך מגנה תקנת השוק על הנושה שהסתמך בתום-לב על משכון שנרשם כדין. המגבלה שמציב החוק לעניין זה הינה, כי הנכס הגיע לידי הממשכן על-דעת הבעלים או על דעתו של מי שהיה זכאי להחזיק בנכס. כך למשל עשוי נכס גנוב שמושכן שלא לזכות במקרה זה להגנה (אך לא תמיד יחול כלל זה).

ה"נכס" עליו חלה הגנת "תקנת השוק" אינו בהכרח נכס פיסי ועשוי להיות, עקרונית, גם זכות או טובת הנאה שהוקנו לכם. תקנת השוק קיימת גם במקרקעין[5]. גם שם ראה לנכון המחוקק לקבוע הסדר ספציפי אשר נועד לתת הגנה למי שהסתמך בתום-לב על המרשם ונתן תמורה לאחר בשל כך.