בשנים האחרונות הפכה תופעת השכרות על כבישי הארץ ל"מכת מדינה". אין ספק כי מדובר בתופעה חמורה. עם זאת, נראה כי זו מסתייעת בחוסר המקצועיות שמפגינה משטרת ישראל בכל תחומי האכיפה ה"טכנית". עובדה זו מסייעת בצד עברייני תנועה להימלט מאימת הדין בעוד שאזרחים שומרי חוק מורשעים, חדשות לבקרים, בבתי-המשפט השונים.
חשוב לדעת כי לשון החוק מספקת הגנה עקרונית לנוהג בשכרות – ובכלל זה מי שנוהג תחת השפעת סמים או תרופות כלשהן - ביחס לאחריות לביצוען של עבירות נלוות שנעברו עקב מצב השכרות. באשר לכך קובעת לשון החוק[1] כי
עם זאת מציב החוק שני סייגים להגנתו במצב של שכרות. הראשון מתייחס להכנסות מכוונת למצב השכרות בקובעו:
גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה"ואילו השני מתייחס לשכרות מכוונת שנועדה לכתחילה לשם ביצוע העבירה:
כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה" הגיונו של החוק מבוסס על הכוונה לייחס אחריות פלילית למי שנקלע למצב של שכרות ונוטל על עצמו סיכון מודע, שבעודו במצב של שכרות ייחלש כושר השיפוט שלו, הכרתו תתערפל והוא ייחטא בביצוען של עבירות כלשהן. עם זאת, כאשר מדובר בעבירת תוצאה במסגרתה נדרש יחס של כוונה לגרימת התוצאה אזי אין החוק מייחס כוונה לנהג השיכור מעבר לרמת "אדישות"[2]. זאת, אלא אם התכוון לכתחילה, כשנכנס למצב שכרות, להביא לגרימת אותה תוצאה.
כך למשל הופחתה[3] חומרת העבירה של נאשם שתקף שוטר והשליך לעברו מוט ברזל לעבירה קלה יותר של "תקיפה סתם".
גם מצב הפוך – בו לא היה הנאשם מודע להיותו שיכור והפגין למעשה התנהגות נורמטיבית - חרף המצאות אלכוהול בדמו ברמה גבוהה מהמותר – עשויה לסייע להגנתו. כך למשל הומרה עבירת "הריגה" במצב של נהיגה בשכרות לעבירה של "גרם מוות ברשלנות" ועבירת "גרם חבלה חמורה" לעבירה פחותה משמעותית של "נהיגה בקלות ראש"[4].
בתי-המשפט נזהרים בהרשאת נאשם בנהיגה בשכרות מקום בו זה לא עבר בדיקת דם וגם כאשר בוצעה בדיקת "ינשוף" שלא על-פי הנהלים המקובלים. כך למשל, במקרה בו בוצעה בדיקת "ינשוף" אך השוטרים לא הקפידו על ביצוע הנהלים על בוריים שוכנע בית-המשפט כי קיים ספק סביר בהיות הנאשם שיכור בעת האירוע, כי זה משמש לטובת הנאשם ולפיכך זיכה[5] אותו מעבירת נהיגה בשכרות. באותו מקרה התייחס בית-המשפט, בין היתר, את המחדל שבהעדר רישום עובדת החלפת הפיות במכשיר ה"ינשוף" וכן באי-אישור המכשיר כדין על-ידי שר הבריאות.
במקרה אחר נקבע[6] כי מכשיר ה"ינשוף" סובל מהטיה בתוצאותיו וכי קיימים עדיין כשלים שיש להתייחס אליהם. בית-המשפט מצא כי מכשיר ה"ינשוף" לא נבדק על-ידי אף גורם בישראל טרם הכנסתו לשימוש וטרם אישורו לשימוש על-ידי שר התחבורה ושר הבריאות. אין גם כל הנחיה בדין המתווה את דרך הבדיקה השוטפת של המכשיר ובית-המשפט קבע כי הבדיקה הנהוגה אינה מספקת. לבסוף נקבע כי ישלהעלות את שולי הביטחון כך שרק אם תוצאות המדידה יצביעו על רמה של 305 מקרוגרם ומעלה תתקיים החזקה של שכרות (בניגוד לרמה של 240 מקרוגרם שנקבעה על-ידי משטרת ישראל).
ההיכרות עם דרישותיהם הטכניות של החוק, התקנים והמוסדות הבינלאומיים הרלוונטיים כמו גם נהלי ההפעלה הראויים והוראות היצרן חיונית הן למומחי משטרת ישראל והן עבור עורכי-הדין המייצגים נאשמים. התוצאה הרצויה הינה כי נהגים שיכורים יואשמו, ישפטו ויורשעו אך אלה שלא עברו על הוראות החוק - יזוכו.
[1] [2] מדינת ישראל נ' ביטאו דסטה
[3] [4] מדינת ישראל נ' רזי סעת[5] מדינת ישראל נ' חקימוב ארקדי[6] מדינת ישראל נ' עוזרי עינת מלכה
בן גוריון 1, פינת אבא הלל,
מגדל בסר 2, ר"ג
טל. 617-4000(03)
פקס.570-5008(03)
http://www.rnc.co.il/