להלן מכתב שקבלתי לא מזמן מפונה באמצעות אתר האינטרנט שלי:

 

לעו"ד לוין שלום,

אני צריכה ייעוץ בנושא עיקול חשבון בנק על ידי רשות מקומית בדרום. הוריי הם בעלי דירה ברשות מקומית זו (דירה זו מושכרת) ובפועל גרים בצפון הארץ כבר 3 שנים. הרשות המקומית החליטה להטיל תשלום עבור תיקון ביוב עירוני על התושבים והוריי אפילו לא קיבלו הודעה בעל פה או בכתב על כך. פתאום חשבון הבנק עוקל... אם אפשר לחזור אליי בדחיפות אודה מאוד.

תודה ולהתראות

 

תשובתי (פרטים מזהים הוסרו):

שלום וברכה!

בעיקרון, לעירייה יש זכות להטיל היטלי פיתוח שונים ובהם אגרת ביוב. במקרים רבים ההיטל נובע מדרישה מפורשת של משרד הפנים כלפי הרשות המקומית. יחד עם זאת, בתהליך הגבייה, לרשויות המקומיות יש סמכויות גבייה דרקוניות לגמרי. סמכויות מסוג זה הן בחלקן ירושה עוד מימי המנדט הבריטי, בתקופה בה לא הקפידו על זכויות האזרח...

סביר להניח שהורייך קבלו הודעה לכתובת הדירה וזו לא הגיע לידם. נכון שכתנאי לעיקול, העירייה הייתה אמורה להודיע בדואר רשום ולהיות מסוגלת להוכיח שההתראה אכן הגיע לידכם, אבל אינני בטוח שיש מקום להתעמת על נושא זה. מעשית, הדרך הקצרה (והזולה) ביותר לפתור את הבעייה היא להתקשר לעירייה ולהציג בפניהם את העובדה שלא קבלתם דרישת תשלום. בדרך כלל, יוותרו לכם על הריבית והקנסות ויהיו מוכנים להגיע עמכם להסדר תשלומים.

שלום ולהתראות !

עו"ד בני לוין

 

כפי שכתבתי לשואלת, לממשלה ולרשויות המקומיות בישראל הוקנו סמכויות לגבייה מנהלית מהירה של חובות בתהליך שאיננו עובר דרך בית המשפט. בין השאר, רשאית הרשות לעקל נכסים של החייבים (בכללם כמובן כסף) הנמצאים אצל צד ג'. העיריות משתמשות בסמכות זו לגביית ארנונה, חובות חנייה והיטלי השבחה באמצעות עיקול חשבונות הבנק של החייבים. בדומה למכתב הנ"ל, במקרים רבים אין הקפדה על כך שהתראה אכן התקבלה. חובת ההוכחה על כך שהעיקול אינו כדין מוטלת על מי שחשבונו עוקל, וזכותו כמובן לפנות לבית המשפט לשם כך.  למרות שבתי המשפט הביעו לא אחת חוסר נחת מקיומה של סמכות כה גורפת בספר החוקים של מדינת ישראל, הליך הגבייה המנהלית של הרשויות המקומיות עמד במבחן בג"ץ (ע"א 1167/01 עיריית רשל"צ נ' בל"ל ובנה"פ – אפשר למצוא באתר בית המשפט העליון http://www.court.gov.il). יש טעם לפנות לבית המשפט רק אם לדעתכם הרשות מנסה לגבות חוב שאינכם חייבים (לדוגמא: גובים מכם חוב של מישהו אחר). בדרך כלל, המלצתי, היא להגיע להסדר תשלומים כלשהו עם העירייה במסגרתו היא תסיר את העיקול.

 

גם בהלכה היהודית יש כוח לציבור לכפות על הפרט השתתפות בצרכי הפיתוח:

"מי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהם בורות, שיחין ומערות ואמת המים; אבל בשאר כל הדברים אין משעבדים אותו. וכל הדר בעיר י"ב חדש, או שקנה בה בית דירה, נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה ודלתות ושכר הפרשים והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרים העיר" (שולחן ערוך חושן משפט סימן קסג סעיף ב). והרמ"ה מוסיף (ציטוט חלקי): ".... מי ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מס, לא הוי מחילה, ולכשיתבעו ממנו צריך לתת למפרע (מהר"מ מירזבור"ק). כל מס שהושם על בני העיר, אין אדם יכול לפטור עצמו ממנו בצאתו מן העיר אחר שהושם המס (מרדכי פ' השותפין בשם הר"י); ואפילו אחר שנתנו לשר חלקם, אם השר כופר, צריכין לחזור וליתן (הגהות מרדכי פ' הנ"ל). ואם יש להם חילוקים עם בני העיר, צריכין לחזור למקומם ולדון עמהם (מהרי"ק שורש ב') ואם נהגו בענין אחר, הכל כפי המנהג" (הדגש שלי)

 

עו"ד בני לוין

הייעוץ הניתן כאן הינו בבחינת מידע כללי בלבד. אין להתייחס אליו כייעוץ משפטי ו/או חוות דעת. יש לבחון כל מקרה ולקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת.

דירוג המאמר:

הוסף למועדפים | פרסם את המאמר באתרך | הדפס את המאמר | שלח קישור לחבר | קישור למאמר |