עם הזמן יותר ויותר נשים המתעתדות ללדת בוחרות להיעזר בשרותיה של הדולה, תומכת הלידה.

מיהי הדולה?

דולה היא תומכת לידה, המלווה נשים או זוגות בהריון, בלידה ובהורות הראשונית. הדולה מלווה את היולדת או את שני בני הזוג מרגע ההתקשרות איתה במהלך ההריון, הלידה ולעיתים אף לאחריה.

הדולה מגיעה לבית היולדת או לבית החולים לבקשת היולדת ועד לאחר הלידה. הדולה מסייעת ליולדת ולבן הזוג שלה להתמודד עם הצירים, באמצעות שינויי תנוחות, נשימות, הרפייה, דימיון מודרך, תמיכה רגשית, עיסויים, וכן טכניקות מתחום הטיפול האלטרנטיבי כמו שיאצו, רפלקסולוגיה וכו'. בנוסף דואגת הדולה ליצור בחדר הלידה תנאים נעימים יותר על ידי ריכוך התאורה, השמעת מוזיקה, שימוש בנרות ושמנים אתרים, ועוד.

דולה מקצועית עשויה להפוך את הלידה לחוויה מהנה ומיוחדת, ולעיתים אף להנאה צרופה.

המעמד החוקי של הדולה

במאמר זה אגע בפן החוקי של מעמדן המשפטי של הדולות. האם הן מוגדרות כמטפלות? האם השירות שהן מגישות מוגדר כ"טיפול רפואי"? מאין שואבת היולדת את הזכות להכניסן לחדר הלידה? מה לדולה ולחוק זכויות החולה? מה וכיצד יכולות הדולות לתרום לתקשורת שבין היולדת לצוות הרפואי?

חוק זכויות החולה

בשנת 1996, בעקבות השינויים שחלו בחברה הישראלית ואשר נתנו ביטוים בין היתר בחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ובפסיקה, נחקק חוק זכויות החולה.

חוק זה מפרט, בין השאר, את חובתו של המטפל להגיש למטופליו טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית והן מבחינת יחסי האנוש.

מיהו  מטפל?

לפי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות שהוצא בעקבות חקיקת חוק זכויות החולה בשנת 1996, מטפל מוגדר כ: "בעל מקצוע בתחום הטיפול שהוכר כמטפל לעניין חוק זכויות החולה ובכלל זה רופא, רופא שיניים...וכן רשימה נוספת של מקצועות הבריאות, שהוכרו כמטפלים לעניין החוק..."

זה המקום לומר, כי הדולה טרם הוכרה כמטפלת לעניין החוק.

מעמדה של הדולה בעיני החוק

הדולה מוגדרת למעשה כמלווה אישית של היולדת בחדר הלידה. מכוח חוק זכויות הלידה ליולדת הזכות להכניס עמה את הדולה לחדר הלידה, כל עוד היא אינה מפריעה לפעולתו של הצוות הרפואי.

 חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מספר 14/03 מסדיר את נוכחות המלווה האישי בחדר הלידה. לפי חוזר המנכ"ל, מלווה אישי, ובכללו הדולה,  אינו רשאי להגיש כל טיפול או להתערב בעבודתו של הצוות הרפואי, לרבות התערבות בעבודתן של המיילדות והחלטותיהן המקצועיות.

מה אסור ומה מותר לדולה לעשות?

על פי חוזר המנכ"ל אסור לדולה להגיש ליולדת כל טיפול רפואי. אלא שטיפול רפואי מוגדר בחוזה המנכ"ל לצורך חוק זכויות החולה כ"טיפול בעל אופי רפואי או בריאותי, גופני או נפשי, הניתן למטופל על ידי מטפל, בתחום עיסוקו המקצועי לרבות איבחון". מאחר והדולה אינה מוגדרת כמטפלת, ניתן להתחכם ולומר כי ממילא הטיפול שהיא נותנת ליולדת אינו מוגדר כטיפול רפואי.


נראה, כי בעיני בית המשפט, אם ידרש לנושא, מתן תמיכה נפשית ורוחנית, עידוד, עיסוי עדין בגב או בכפות הרגלים, או כל סיוע אחר שאינו בגדר התערבות בניהול הלידה, לא יהיה מוגדר כטיפול רפואי. ברור גם, כי כל התערבות כמו ביצוע בדיקה וגינלית ליולדת או ניתוק ממוניטור תהיה מוגדרת כהתערבות אסורה. במידה ויגרם ליולדת או לעובר נזק כתוצאה מפעולה אסורה כזו, היא תוכל להגיש כנגד הדולה תביעה נזיקית.

על פי חוזר המנכ"ל, אסור לדולה להתערב בעבודתו של הצוות הרפואי. דהיינו, הצוות הרפואי (הרופאים, האחיות והמיילדות בבית החולים) הם בעלי הסמכות בעניין ניהול הלידה. אם רופא מחליט למשל, שזהו הזמן לפקוע קרומים, הרי שהאחריות לתוצאה בעקבות אותה החלטה תהיה מוטלת על כתפי הרופא בלבד.

אלא שבעקבות חקיקת חוק זכויות החולה והפסיקה שלאחריו, על ההחלטות הרפואיות בעת הלידה להתקבל בשיתוף מלא של היולדת (בתנאי שהיא מעוניינת ומסוגלת, כמובן). על הרופא והמיילדת לשתף את היולדת בניהול הלידה, להסביר לה על האופציות הטיפוליות, ולקבל את הסכמתה המודעת (דהיינו, הסכמה שניתנה לאחר שהבינה את ההסבר באופן מלא). וכאן יכולה הדולה לסייע.

להבנתי, לפי חוק זכויות החולה והפסיקה, המצב הרצוי בניהול הלידה הינו ניהול דיאלוג בין היולדת לצוות הרפואי במהלכו תהיה היולדת שותפה לתהליך קבלת ההחלטות. בתור מלווה של היולדת, בעזרת מקצועיותה ונסיונה, יכולה הדולה לתרום לניהול הדיאלוג, ולשפר את איכות השירות לו זוכה היולדת בחדר הלידה.

לפקוע או לא לפקוע

ניקח למשל אותה דוגמה לגבי מועד פקיעת הקרומים. אם סבורה הדולה שאין צורך בפקיעת קרומים בשלב זה, למרות שהרופא סבור אחרת, היא בהחלט יכולה, ואולי אף צריכה, לאתגר את היולדת לשאול את הרופא לגבי השיקולים שעמדו בפניו לפקוע את המים באותו מועד, ואף לנהל (באופן מנומס ונעים) דיאלוג עם הרופא ו/או המיילדת. אם עדין אין הסכמה, ושיקולי הצוות הרפואי נראים לדולה מוטעים, עליה ליידע את היולדת כי זכותה לקבל חוות דעת שניה מרופא נוסף, ואף להמליץ לה על כך. עם זאת, אל לה לדולה לקבל את ההחלטה, או להשפיע על היולדת לקבל את ההחלטה, בניגוד לעמדתו של הצוות הרפואי.

יש לזכור, כי היולדת, אותה משרתים הן הצוות הרפואי והן הדולה, נוכחת בחדר ושומעת את הדיון עליה ועל התינוק שלה, דיון שהשלכותיו לעיתים הרות גורל. לפיכך, יש לנהל את הדיאלוג בצורה הנכונה והראויה, שתשיג את המקסימום האפשרי ועם זאת לא "תגרום לפאניקה" או תפגע בדרך אחרת ביולדת.



ולסיכום

נכון שלפעמים נשמעות צרימות במהלך ה"היתקלות" בין הדולות לצוות הרפואי בחדר הלידה. יש לזכור כי הנחת היסוד היא שהצוות הרפואי והדולה חולקים אינטרס אחד משותף חשוב ביותר, והוא העומד, או אמור לעמוד, נגד עיניהם – טובתה של היולדת והתינוק שבדרך.

הדרך, בעיני, לצמצם את הצרימות, ולהעניק ליולדת את השירות המיטבי, הינה ליצור דיאלוג נעים ונוח במישור היחסים יולדת-דולה-צוות רפואי. פעמים רבות ה"איך" חשוב לא פחות מה"מה". חשוב אופן ניהול השיח. ככל שיהיה ידידותי ונינוח יותר, ולא באופן של "ניהול מלחמה" כך הסיכוי להשיג את התוצאה המיטבית עבור היולדת, הינו הגבוה ביותר.
____________________________________________________________________
* הכותבת הינה רופאה ועורכת דין, ועוסקת בייצוג אנשים פרטיים, לרבות יולדות, שנגרם להם נזק בעקבות רשלנות רפואית.