חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") מטיל ביטוח חובה כללי כמעט על כל תושבי ישראל. החוק כחוק סוציאלי מעניק קצבאות וגמלאות עקב פטירה.

החוק קובע קצבה חודשית או מענק חד פעמי למי שהיה תלוי בנפטר, שפגיעה בעבודה גרמה למותו.

חובת המוסד לביטוח לאומי למתן הגמלה אינה קשורה כלל בקביעת זהותו של המעביד, אין לייחס משקל באותו שלב לעובדה שלא שולמו דמי ביטוח ע"י המעביד.

בין יתר התלויים בנפטר-

1. אשתו בשעת מותו.
2. מי שהיה בן זוגה של הנפגעת בשעת מותה, כל עוד יש עימו ילד, או שאינו מסוגל לכלכל עצמו, או שהכנסתו אינה עולה על סכום מסויים.

אלמן אשר יש עימו ילד אשר אינו מקדיש עצמו לסיום לימודיו או לשירות צבאי, יחשב אלמן מהיום שבו הילד יקדיש עצמו ללימודיו או לשירות צבאי.

שיעורי הקצבה משולמים באופן יחסי להכנסת המנוח.

מענקים חד פעמיים ישולמו במקרים הבאים:

1. אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנה ושאינה זכאית לקצבה, אולם אם ילדה למבוטח ילד לאחר מותו, תהיה זכאית לקצבה החל מיום פטירת המבוטח תוך זקיפת המענק על חשבון הקצבאות המגיעות לה.
2. אלמנה הזכאית לקצבת תלויים שחזרה ונישאה, פוקעת זכותה לקצבת שאירים, והיא תהיה זכאית למענק בשני מועדים: הראשון, ישתלם לאחר יום נישואיה והשני בתום שנתיים מיום נישואיה מחדש. אולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום 10 שנים או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין, תהיה זכאית לחידוש הקצבה מיום שחדלה להיות נשואה. המענק שקיבלה ינוכה מהקצבה המחודשת.