מצפונו והרהורי ליבו של השופט

1983-2008© חיים קליר ושות' http://www.kalir.co.il

בסופו של יום הדיונים, השופט נותר לבדו מול הראיות שהונחו בפניו. מרגע זה ואילך יש תפקיד מכריע לאישיותו ויש שיאמרו למצפונו של השופט. ההכרעה במשפט נעשית, כלשון חכמי התלמוד, מתוך הרהורי ליבו של השופט.

אותן עובדות ממש יכולות לשמש בסיס לפסקי דין שונים ואפילו סותרים. המקרה הטראגי של שחאדה סובחי יכול לשמש דוגמא מובהקת לכך.   

שחאדה סובחי יצא באחד הבקרים לחרוש בטרקטור את מטעי הזיתים הסמוכים לביתו. זמן מה לאחר מכן, נראה הטרקטור תקוע בתלולית עפר, שלושה מגלגליו באוויר והמנוע פועל.

אנשי מגן דוד אדום שהוזעקו למקום מצאו את סובחי ללא רוח חיים. אולם הגופה לא נמצאה במושב הנהג, אלא על קשת המגן בחלקו האחורי של הטרקטור. הם הבחינו בשטף דם פנימי בעינו הימנית ובשפשוף בבית החזה. בתיק המשטרה שנסגר מחוסר עניין לציבור נרשם כי "הטרקטור נסע בנסיעה חופשית כשהמחרשה מורמת כ – 14 מטר עד שנתקע בתלולית העפר ונעצר".

לתאונה עצמה לא היו עדים. המשפחה סירבה, מסיבות דתיות, לבצע נתיחה שלאחר המוות.

המנוח הותיר אחריו אלמנה ושלושה יתומים.

הטרקטור היה מבוטח בביטוח חובה בחברת הביטוח מנורה. זו האחרונה סירבה לשלם פיצויים לשאיריו של המנוח. אין הוכחה לכך שמותו של המנוח, כך טענה מנורה, אכן נגרם כתוצאה מתאונה שארעה לו בטרקטור.

המחלוקת בין משפחת סובחי לבין מנורה הועברה להכרעת נשיא בית משפט השלום בחיפה, השופט אהוד רקם.

לדעת הנשיא, הראיות מצביעות על כך שהמנוח נהרג בתאונה שעבר עם הטרקטור. על פי דו"ח בוחן תנועה של המשטרה, הטרקטור נסע בין עצי זית וכנפו הימנית פגעה בעץ. המנוח נהדף לאחורי הטרקטור, אל המקום בו נמצאה גופתו. אחרי הפגיעה המשיך הטרקטור לנסוע, עד שנתקע בתלולית העפר.

אכן, מסכים הנשיא עם מנורה, ניתוח לאחר המוות יכול היה לשפוך יותר אור על מה שקרה. אולם סירוב המשפחה לביצוע הניתוח נעשה בסערת הנפש של יום הפטירה, מסיבות מצפון ודת. בנסיבות אלה, הסירוב לביצוע הנתיחה, לא משמש כראיה נגד משפחת המנוח.

בנוסף, על פי תיקו הרפואי של המנוח, המנוח היה אדם בריא יחסית ללא היסטוריה רפואית בתחום הקרדיולוגי או הנוירולוגי. הסיכוי כי נפטר מאירוע לבבי או מוחי טרם התאונה – קלוש.

ואפילו מותו נגרם כתוצאה מאירוע לבבי או מוחי, מוסיף השופט, לא ניתן לשלול האפשרות כי הדבר אירע לאחר פגיעת המנוח בעץ ואיבוד השליטה על הטרקטור. במצב זה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המוות נגרם בתאונה שהטרקטור עבר.

המנוח איבד אם כן את חייו בתאונת דרכים, כך פסק השופט אהוד רקם וזיכה את בני משפחת המנוח בפיצויים עבור אובדן יקירם.  

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, חזרה מנורה על טענתה כי לא הובאו הוכחות מספיקות כדי לקבוע שהמנוח נפטר כתוצאה מתאונה שעבר הטרקטור.

הערעור נשמע בפני הרכב השופטים גדעון גינת, ברכה בר-זיו ועדי זרנקין.

"עובדת מותו של המנוח אינה אלא תוצאה סופית", קובע השופט גינת. השופט דוחה את האפשרות שהמנוח נפגע מענף עץ זית נמוך במהלך הנסיעה. מדובר בהשערה בלבד. לא בעובדה מוכחת.

לחילופין, מוסיף השופט, אפילו נפגע מענף עץ זית, לא ייתכן כי נפטר מהפגיעה.

לחילופי חילופין, ממשיך השופט, גם אם נפטר מהפגיעה, עדיין אין בכך די כדי לחייב את מבטחת הרכב. מוות שכזה, לדעת השופט, אינו נכלל בין הסיכונים שפוליסת ביטוח החובה מכסה. במוות שכזה, הרכב אינו אלא תפאורה בלבד להתרחשות הנזק.

בניגוד לשופט רקם, סבור השופט גינת, כי סירוב המשפחה לבצע את הנתיחה צריך לשמש נגדם, בייחוד כאשר אין כל ראיה, ממנה ניתן ללמוד, כי נתיחה שלאחר המוות הינה אסורה על-פי דתם של בני המשפחה.

השופט גינת דוחה את הגישה הקיימת בין השופטים בבתי משפט אחרים לפיה במקרה בו נסיבות מותו של נפגע תאונת דרכים אינן ידועות, יש להעדיף את האפשרות כי המוות נגרם בתאונה על פני האפשרות כי קדם לתאונה התקף לב.

לסיכום, פוסק השופט, קיים אינטרס ציבורי לדקדק ולהקפיד לפסוק פיצויים רק למי שזכאי לכך על פי הגדרות החוק.

הוא שאמרנו: אותן עובדות וכל שופט פוסק מהרהורי ליבו.

                                                                     חיים קליר,עו"ד

מסמך 684