"חרם ד'רבינו גרשום"

רבינו גרשום אסר על ריבוי נשים בקרב קהילות אשכנז כצו לצורך שעה, וחרם זה קיבל ביסוס בהלכה בכנס הרבנים עם קום מדינת ישראל ובחוק הישראלי שהעתיק את חוק הביגמיה מהחוק האנגלי כמו תוכי.

האם לרגע קט שאלנו את עצמנו : האם חוק שהוא טוב לגן מסוים הנו טוב לבעלי גן אחר?

וכי לא נאמר עלינו " הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"?

או האם ניתן לקבל הלכה שנקבעה לצורך שעה כחוק המשנה את הקביעה המקורית מדין תורה?

אם הלכת רבינו גרשום טובה לציבור ד'היום, או אולי היא נוגדת את רצון ו/או את טובת הציבור גברים ונשים כאחד?

מדוע החוק יחיל הלכה שהיא מוסרית מעיקרה כחוק, הרי המשפט הישראלי נמנע מלהכריע באופן מפורש בעניינים של מוסר כגון מיסוד הזנות , הימורים וכו'.

בגדול לעניות דעתי , איסור ביגמיה בחוק הישראלי הנו פרי של מוסר כפול וצבוע ביסודו שכן לאדם זכות אוטונומית להחליט על חייו הפרטיים ולמחוקק אין כל סמכות להחיל חוק מעין זה על כלל הציבור,

דא עקא בטרם אעורר חמתן של נשים, מן הראוי כי בטרם תוסק מסקנה מדברי האמורים לעיל יש קודם להכיר את הדין המקורי ולהבהיר כי אין המדובר בנישולה של אשת הנעורים אלא הכל יעשה במשורה והדדיות תוך מניעת פגיעה בזכויותיה של  האישה הראשונה כגון בענייני הירושה או במקרה חלוקת רכוש וכו' .

הדין המקורי יוצר חסר מבחינת שיווי זכויות האישה ונשאלת השאלה כיצד הממסד השובניסטי יוכל להתמודד עם החסר לפיו " מותר לגבר ריבוי נשים ולאישה אסור" .

הרי מן ההגינות שאם לגבר מותר לשכב עם כמה נשים אז גם לאישה קנויה זכות מעין זו באופן אוטומאטי.

כאן הגענו לשאלת השאלות והיא: מדוע לגבר מותר ולאישה אסור לקיים יחסי מין עם אחרים, וכי לאישה אין יצרים או צרכים והיא עשויה מחרסינה?

ישנן נשים רבות שהבעל איננו מסוגל לספק אותם מבחינה מינית האם במצב מעין זה חלה חובת נאמנות על האישה עד סוף ימיה להיכלא בכלא של חוסר חיי רגש ו/או אהבה?

כגבר קשה לי מאוד להמשיך וללבן סוגיה זו הרובצת לפתחו של הרגש האנושי וכאדם המאמין בתורת משה אני מצוי במלכודת חברתית, אמונית ואינטלקטואלית, שכן אם נכריע לטובת שיווי זכויות האישה, נחשב כפורצי גדר לזנות וניאוף , מצד שני אם נעצור את ליבון השאלה הדבר נוגד את האינטלקט הרצוי שנא' : והמשכילים יזהירו" ומצד שלישי מה עם אמונת חכמים המהווה את האמונה באלוקי ישראל,

עיקר הבעיה בשלב זה היא : באם לא ננסה להגיע להכרעה הדבר ינקר במוחנו עד יום מותנו , האם הדבר נכון  ?

התשובה:

ראשית נאתר את הבעיות שנוצרו מחרם רבינו גרשום והם:

א.     מיעוט העם היהודי - התוצאה כי אויבי ישראל ישלטו במדינת ישראל מהכוח הדמוגראפי

ב.      חוסר אפשרות לקיום יחסי מין עקב כיעור האישה או אי רצונה – התוצאה סטיות מיניות בעיקר אצל חרדים , משכבי זכר אינוס קטינים, אבדן הפרופורציה , כאום מיני ורגשי המוביל לחילול שם ה' ברבים

ג.       פנייה לזונות התוצאה, מימון ארגוני הפשע והעבריינות בישראל השולטים על תחום הזנות בישראל.

הפתרון ברור לעין והוא :

ביטולו של חרם רבינו גרשום וביטולו של חוק הביגמיה בישראל.

אם כן נעבור לשלב של השאלה הקשה מכל והיא אם לגבר זה יהיה מותר למה לאישה זה אסור , והאם יש להחל את אותו הדין  גם לגבי נשים?

הבעיות לריבוי גברים:

א.     לא נדע מי הוא האב של ילד שיולד מגבר אחר

ב.      פריצת גדר לניאוף

ג.       הרס התא המשפחתי.

התשובות לבעיות :

א.     הריון  – בעידן זה הפיתרון לבעיה זו הוא: לא להיכנס להריון .

ב.      ניאוף -  אם לזכרים מותר גם לנשים יהיה מותר וכי התנהגותו של גבר נשוי הרודף סקס איננה מהווה ניאוף?

ג.       הרס התא המשפחתי - בכל מקרה בעידן זה אין תא משפחתי ואם הוא קיים הרי כי בנסיבות של ריבוי גברים אותו התא צפוי להרס גם במקרה של ריבוי נשים.

לאור האמור לעיל הגענו ל – "תיקו"  מבחינת המשוואה הערכית ואין תשובה לבעיית ריבוי הגברים ולבעיית ריבוי נשים מבחינת חוקי המדינה החלים על כלל הציבור .

אם כן האם קיים בכלל פתרון בסוגיה זו?

דומני כי לעולם לא ימצא פתרון בסוגיה זו מצד החוק המהווה כפיית הכלל מכוח אותו החוק אלא הפתרון מצוי באופן אינדבידואלי  אצל כל אדם ואדם, ואל למחוקק להתערב בפועל בעניין  מוסרי זה ויש להשאירו  לשיקולו של הפרט שכן גופו מצוי בבעלותו ואין מי שיאמר לו מה תעשה עם גופך .

לדוגמא: 

אם גבר מעוניים להרבות נשים למשל לעשות הרבה ילדים הוא יכול לעשות כן בדרך של ייחוד האישה בהיתר מצד אשתו הראשונה או ללא היתר מצידה , אולם כאן מצויה לגבר אופציה לקיים את הדין המקורי בלא לעבור על עבירה מחוקי המדינה רק האישה החדשה צריכה לעשות חשבון האם הדבר משתלם לה ואלם מה למחוקק להתערב בענייניה האישיים של אותה האישה וכי היא חסויה או קטינה?

דוגמא נוספת:

אם גבר מעוניין בסקס וזו עיקר הבעיה כיום אז הוא יכול להחזיק כמה נשים במתקונת האמורה לעיל אבל...

הרבה גברים צבועים וקמצנים יעדיפו ללכת לזונה או לנערת ליווי,  זה יותר זול ורק גבר איכותי שיש לו בעיה אמיתית מבחינה מינית  יחפש פתרון מעין זה להיות נקי מאלוקים ואדם.

השאלות באישה:

א. מה קורה עם אישה המעוניינת בעוד ילדים ובעלה איננו מסוגל להפרותה?

האם הפריית מבחנה מהווה פתרון נכון ואמיתי?

אישית , לא נראה לי כי טיפול פולשני מהווה פתרון לבעיה מעין זו ואולם אם שני הצדדים מסכימים לפתרון מעין זה הרי כי אל לנו להתערב בהחלטתם

ב. מה קורה עם אישה שאיננה מסופקת מינית מבעלה שנחלש בעקבות מחלה או מחמת זקנה, או שהיא איננה סובלת אותו מכל סיבה שהיא?

האם אישה זו יכולה לייחד לה גבר או מס' גברים לשם סיפוקה המיני  ?

א.     מובן מאליו כי ע"פ ההלכה אישה זו זכאית לגט מבעלה וברוב המקרים היא רק יכולה לחלום על הגט.

ב.      אם כך האם קיים פתרון כלשהוא לבעיה זו?

במקרה זה נשאל מה מונע מאותה האישה לעשות כן ליחד לה גבר [ מאהב]  , ולא לנו כפרט ולא למחוקק יש זכות להתערב,  גם לא למוסר הכפול , שכן הבעל לא יכול לספק לאותה האישה את מה שהוא חייב לה ע"פ  דין תורה ועל כן היא זכאית למצוא את מזונה הרגשי אצל אחר.

דומני כי בעיית ה- "ריבוי" היא בעיית ה- 120 שכן בימינו אנו יש בלבול עצום בתחום המיניות שכן בעבר בלא רחוק עד לפני כ- 20 שנים לערך, האישה הייתה המשרתת של הגבר ותפקידה היה לספק את צרכיו ולטפל בילדים, ואילו כיום הנשים אינן משרתות אלא הן בעלות מעמד , משכילות ובעלות דעה כך שהמשוואה הקדומה איננה קיימת יותר ולא ניתן יותר  להתייחס לנשים כאלו הן חפץ המהווה את רכושו של הבעל.

למען הסר ספק אבקש לציין כי אין באמור לעיל להורות הלכה מצידי אלא המדובר בליבון שטחי של בעיה חמורה הקיימת בכל מחוזות החברה הישראלית הדתית והחילונית כאחד בעיה שגדולי הדור והמשפט מפחדים ליתן עליה את הדעת והגיע הזמן לעורר שאלות אלו בריש גלי .