דוקטורינת ההשתק ומעשה בית דין

המשפט הישראלי:
 

המשפט הישראלי התפתח לכיוון ברור  כפי שיפורט בהמשך בתחום דיני ההשתק אשר מקורם בהלכת המשפט העברי המוגדר כ-  "מעשה בית דין".

עילה זהה

מעשה בית דין" מוגדר כעיקרון משפטי הקובע כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים המבוססת על עילה זהה.

העיקרון קובע מחסום בפני תובע שזכה או בפני נתבע שהפסיד לנסות את מזלם שוב בתביעה חדשה, ונועד להגן על הצד השני מפני התדיינויות ארוכות ומתישות בנושא שכבר הוכרע על ידי בית המשפט.

יש להגן על האזרח מול כוחן העודף של רשויות המס,  הנהנית ממשאבי מדינת ישראל, לה  יש  יכולת לא מוגבלת לנהל מאבק ארוך כנגד האזרח  הקטן בבתי המשפט, מאבקים שעולים לאזרח הפשוט בזמן יקר ובכסף רב ובמקרים רבים האזרח נאלץ לנטוש את המערכה המשפטית מחוסר ממון .

יכולת השלטון הבלתי נדלית  גורמת  לאזרח לוותר על זכויותיו כך שבפועל  פסיקת בתי המשפט בסוגיה עקרונית זו [ היא חסרה]  למרות שהיא נוגעת לנושא מהותי של הגנת האזרח מפני רשויות המס.

ההיסטוריה של פסיקת בתי המשפט גרסה בעבר, כי יש ליתן לעקרון מעשה בי"ד ביטוי רחב יותר כשמדובר בדיני המס . [1]  .     ראה גם סימן [ 11 ] לפי המשפט העברי

ע"פ כללי המשפט הישראלי, הרעיון העומד מאחורי הדוקטרינה של "מעשה בית דין" הוא הרצון למנוע התדיינות חוזרת באותה שאלה, שכן יש בכך משום בזבוז זמנו של בית המשפט וכן עוול כלפי הצד הנגרר פעם אחר פעם לבית המשפט על מנת לדון בסוגיה שהוכרעה זה מכבר [2]

היטיבה להסביר את הדברים ד"ר נינה זלצמן בספרה, מעשה בית דין בהליך אזרחי:

"מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי קרבה משפחתית עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי משפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין".
הדוקטרינה של "מעשה בית דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים – "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא".ואולם יש לאבחן היטב בין שני כללים אלו.[3]

"הכלל הראשון"
(המוגדר כ"השתק עילה") משמעותו היא, כי מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, עם זו מבוססת על עילה זהה. ודוק: המדובר בעילה, שהועלתה על הפרק בהליך הראשון.

"הכלל השני"
(המוגדר כ"השתק פלוגתא") משמעותו היא, כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות".[4]

עוד יצוין כי תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בי דין".

יצוין כי הן לגבי השתק עילה והן לגבי השתק פלוגתא נדרשים, בין היתר, דיון והכרעה על מנת שייווצר מעשה בית דין. על כן, יש לבחון את השאלה בשני היבטים,

ראשית

האם מתקיים במקרה הספציפי השתק עילה ?

שנית

האם מתקיים במקרה זה השתק פלוגתא ?

 די בקיומו של אחד מהם כדי להוות מעשה בית דין בין הצדדים אשר חוסם את התובע מלהגיש תביעתו.

לדוגמא: אם נכרת חוזה על תנאי בין ראובן לשמעון וראובן לא ממלא אחר חלקו בהסכם לגרום בכוונה לביטולו האם ע"פ המשפט העברי חל השתק סטטוטורי על טענותיו של ראובן?


בפועל חלים על הצדדים ציוויים שונים מדין תורה בהקשר לעסקה המתבצעת ביניהם.

א. עיקרה של עסקה הוא עשייה בתום לב הכוונה כי העסקה נכרתה בתום לב ולא מתוך מחשבה או כוונה לרמות את הצד שכנגד.

ב. אי מילוי תנאי העסקה בתום לב ע"י צד אחד מעמידה את אותו הצד כמי שמפר את ההסכם.

ג. מי שמפר ראשון את ההסכם איננו יכול לבוא בטענות כנגד הצד שכנגד ועל כן חלים עליו דיני ההשתק בכך שראובן לא יוכל לטעון כנגד שמעון כי שמעון הפר את ההסכם והסיבה הברורה היא שהפרה מצד אחד גוררת הפרה מהצד שכנגד כפועל יוצא מההפרה הראשונה.

על כך אמרו רבותינו " קשוט עצמך " [5]
קשוט עצמך

קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים -  לפני דרישה מאחרים הנהג עצמך כראוי באותו עניין

יפה מעשיך תחילה, ורק אחר כך יפה מעשיהם של אחרים. כלומר, לפני שאתה דורש משהו מאחרים, דאג שתנהג אתה עצמך כראוי באותו עניין.

מול זכות יש חובה.

שלא ניתן לטעון  לזכות מסוימת  שעה שהטוען עצמו איננו מקיים זכות זו.

מעשה בר' ינאי, שהיה לו אילן שנטה לרשות הרבים, והיה אדם אחר שהיה לו גם כן אילן הנוטה לרשות הרבים. באו בני רשות הרבים ודרשו, שיקצוץ אותו אדם את אילנו. כשבא אותו אדם להתדיין לפני ר' ינאי, ביקש ממנו ר' ינאי שיבוא אליו למחרת, ובלילה שבינתיים קצץ ר' ינאי אילנו.
למחרת בא אותו אדם, והורה לו ר' ינאי לקצוץ את אילנו.
אמר לו אותו אדם:

"והלוא גם לך יש אילן כזה",

השיב לו ר' ינאי:

"לך וראה, אם האילן שלי קצוץ - קצוץ גם אתה את שלך; ואם לאו - אל תקצוץ".

התלמוד,הדן בהתנהגותו של ר' ינאי  שואל, מדוע לא אמר ר' ינאי לאותו אדם שיקצוץ את אילנו, ואחר כך יקצוץ הוא עצמו את אילנו, ומשיב, שעשה כן משום "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".

אם כן  אמרה זו מהווה פסק לכה וכלל גדול במשפט העברי.

 ללמדנו, שמי שאי אפשר לדון אותו, אינו יכול לדון אחרים. כך לגבי כהן גדול, וכך גם לגבי מלכי בית דוד - שאלמלא היו הם עצמם חשופים להעמדה לדין, לא היו מוסמכים לדון

פועל יוצא הנו כלל משפטי רחב לגבי מחסום העמדה לדין של דיינים ושופטים שאין חל השתק לגבי פעולותיהם והם חשופים לתביעות ככל שיהיו ככל אזרח אחר   [ 5,1 ]

דוקטורינת ההשתק על שופט מכהן

החוק מגן על השופט למנוע הטרדת השופט ע"י בעלי דין ממורמרים ובמיוחד במדינה כמו שלנו לו הייתה ניתנת זכות תביעה כנגד שופט בגין הליך או פסק דין בו כיהן השופט לא היה סוף לדבר.

דא עקא כי החסינות הרחבה הניתנת לשופטים ואנשי שררה כגון נציגי הפרקליטות, ענף התביעות, כלל אלו המוגדרים כנציגי החוק היא חסינות רחבה מידי שכן מצב מעין זה יוצר מצב בבחינת  " לית דין ולית דיין"

על פרקליט ושופט לדעת כי במידה והם יחרגו ממסגרת החוק בהליך בו הם מייצגים את המדינה, הם צפויים ליתן את הדין יותר מכל אזרח אחר שכן  במקרים מעין אלו יש להחמיר ולא להקל.

באופן לא מוזר כלל השופטים מתנגדים לביקורת עליהם ויוזכר בזאת משוב לשכת עורכי הדין בישראל המדרג את רמת השופטים.

מדוע השופטים מתנגדים למשוב זה? התנגדות השופטים מהווה הרחבת דוקטורינת ההשתק על התנהגות השופטים, ועל הניסיון ליצור מצב רחב יותר בו יהיה ניתן  להעמיד לדין שופטים שחרגו מהמסגרת הנורמטיבית של תפקידם.

לדוגמא : שופט שמנע מבעל דין מלטעון , פגע בזכות השמיעה והטיעון של אותו בעל דין וממילא יינתן בהליך זה  פסק דין  לרעת אותו בעל דין.

במקרה מעין זה יש לא רק לפסול את כל הליך המשפטי ולזכות את אותו אדם בדין  [ בהליך פלילי ] אלא חשוב לנקוט באמצעים אלו ואחרים כנגד אותו השופט , הכל לפי חומרת התנהגותו.

במיוחד במקרים של אפליה יש ליצור גורם הרתעה כנגד השופט.

לצערנו המערכת מעדיפה מתוך נוחות ליתן משקל יתר לדברי מי שמייצג את המערכת והשופט עצמו הנו חלק מהמערכת כך שבאופן טבעי נוצר חוסר איזון בין  הצדדים , אם כן האם ניתן להוציא את השופט מחוץ למשחק זה כאילו והוא איננו חלק מהמערכת או ליצור בדרך של חקיקה מצב של שוויון בין המדינה לבין האזרח?

בישראל קיים מוסד כבילות נגד שופטים , מוסד ללא שיניים ללא מעוף וכל עצם קיומו רק לסבר את רצון הציבור  המעוניין לראות צדק ואולם ממוסד כושל זה לא תצא הרווחה.

השתק ע"י קביעה משפטית:

"גם מי שלא היה צד בדיון הקודם יכול להיות מושתק על-ידי קביעה שנעשתה בו, אם למעשה הייתה לאותו ,זר' שליטה על הדיון הקודם, בכל המובנים הקובעים, והיה לו אינטרס ישיר או קרוב מאד בתוצאות הדיון הזה. המובנים הקובעים לעניין זה הם ככל הנראה בחירת עורך-דין, מימון הוצאות הדיון, ההכרעה בעניין העדים שיישמעו וההכרעה בעניין ערעור (איני מתיימר לעשות בזה רשימה ממצה של אותם עניינים)." [6]

די בזהות אינטרסים בכדי ליצור השתק

לפי זוסמן:

לצורך השתק פלוגתה יכולה להספיק גם זהות האינטרסים של התובעים בשתי תביעות הבאות בזו אחר זו, [7] כמו למשל בתביעה ראשונה שהוגשה על- ידי פלוני כמנהל עיזבון, והשנייה על-ידו כיורש, כאשר הוא היורש היחיד של העיזבון. במקרה כזה נלחם פלוני בשני המשפטים למען אותו אינטרס, אם כי מבחינה פורמאלית הוא מופיע בשניהם בתפקיד שונה [8]

לפי המשפט הישראלי כל קביעה שיפוטית בהליך שיפוטי כנגד אותו בעל דין שהיה צד להליך השיפוטי תהווה השתק שימנע מאותו בעל הדין לטעון כנגד הקביעה השיפוטית שנקבעה בהליך הקודם.

עמדת ביהמ"ש לגבי דיני השתק  ברשות ציבורית

" דחייתה של תביעה או טענה שהועלתה ע'י אחד מבעלי הדין מנימוקי השתק או מניעות מוכרת בפסיקה המנהלית, בעיקר כאשר הרשות הציבורית היא שפעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחובות ולדינים להם היא כפופה. נקבע, כי התכחשות למצגים שניתנו מהווה פגיעה בחובת תום-הלב, ולפגיעה זו משקל יתר אם זה שכלפיו נעשה המצג שינה על-פיהם את מצבו לרעה. בענייננו אין ספק כי התנהלות המשיבים פגעה בעותרת".[9]

הדין האנגלי והאמריקאי

יש כיום 2 סוגים של השתק  שהתפתחו בדין האנגלי ובדין האמריקאי על יסוד ההתנהגות הצדדים להלן:

א. השתק של מצג, אם אדם הציג מצג מסוים הוא איננו יכול להתכחש לו [10]

ב. השתק של רשלנות – התרשלות, לא בדקת, אתה מושתק מלטעון "יזהר הקונה". הכוונה היא למשל אם אדם קנה רכב חדש וברכב נתגלע קלקול,  מנוע המוכר מלטעון " יזהר הקונה" , קרי לא בדק הקונה, הקונה התרשל אז זו הבעיה של הקונה.

פסיקת ביהמ"ש העליון בישראל

בית-המשפט העליון פסק:

1. הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים.

התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט.

הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס  בין בעל-הדין לבין בית-המשפט, ולכן תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למקרים שבהם מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה.

כמו כן טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק (633ב – ה).

2. על-פי הפסיקה, אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, כלומר: שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני.

תנאי זה נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על-ידי שני טריבונלים שונים, לפיכך אם בית-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל-הדין, אין מניעה שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר (633ו).

3. מהדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון אין מתחייב בהכרח שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון. די בכך שהטענה התקבלה על-ידי בית-המשפט אף אם בסופו של יום בעל-הדין לא צלח במשפט, על-כן גם קבלת סעד זמני בהליך הקודם עשויה להיחשב להצלחה שיוצרת השתק שיפוטי ומונעת מבעל-הדין, שנהנה מהסעד הזמני, לטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר (634א – ב, ד).

4. במקרה בו המבקשים זכו בסעד זמני שעמד בתוקף במשך כחצי שנה. אמנם, זכייה זו הושגה בתובענה החדשה שהוגשה לאחר הגשת ההליך הנוכחי, אולם הסעד הזמני ניתן טרם הדיון בהליך. על-כן אף שמדובר בהליך שנפתח בשלב מאוחר, יש לראות בו כהליך שבו הייתה ההצלחה הקודמת. אף אם אין מדובר בהשתק שיפוטי במשמעותו המקובלת, אין ספק כי המבקשים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט (634ו, 636ז).

השופט א' רובינשטיין:

באספקלריית תום-הלב, או ההגינות, אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענת השתק שיפוטי.

היסוד להשתק השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה, שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים (637ה, 638ה).

דיני השתק לפי המשפט העברי [בשאלת החזרת יתרת מס שנגבה שלא כדין]

כשבעל דין מצהיר במפורש שאין לו ראיות נוספות, נוצר השתק כלפיו, והוא מנוּע מלסתור את הדין לאחר מכן.

לעומת זאת, אם נשאל ושתק, לא יהא בשתיקתו כדי ליצור השתק ולמנעו מלסתור את הדין.

דין זה נלמד מתשובה מאלפת בשו"ת הרא"ש הדנה בשאלת החזרת יתרת מס שנגבה שלא כדין.  [11]

אם כן המשפט עברי מכיר בדיני השתק, ואולם הדבר תלוי בהתנהגות בעל הדין שכנגדו נוצר ההשתק.

נשאלת השאלה: מדוע מי שהצהיר במפורש שאין לו ראיות חדשות נוצר השתק כלפיו ?

ראשית מי שהצהיר במפורש מלמד הדבר  על גמירות דעת מצידו וכן על יכולתו לנהל את ההליך המשפטי ללא כל חשש וללא פחד.

כן ההשתק נועד למנוע מצב של המצאת/ זיוף  ראיות חדשות מצד המצהיר ,שכן פרטי הראיות של הצד שכנגד ידועים לו היטב או נגלים בפניו בהמשך ההליך וקל מאוד לפברק ראיות חדשות לסתור את טענות הצד שכנגד לאחר מעשה.

לעומת זאת מי ששתק, המשפט העברי מכיר בזכותו להביא ראיות או לטעון טענה שכנגד  שכן אין בו גמירות דעת לגבי עמדתו המשפטית וכן ביחס לראיות שבידו.

כן יתכן כי השותק , שתק מאימת הדין או הנו מצוי תחת איום זה או אחר ואולם בפועל יש בידו ראיות טובות , ומחשש כי לא יינתן לו יומו כדין הרי בית הדין לא ימנע ממנו מלטעון ולא ייווצר כנגדו השתק מלהעלות טענותיו וראיותיו בהמשך .

1.        ראה פסק דין בעניין: בדיע רמאדן, פרומין,

2.         (ר' דברי כב' הנשיא אגרנט (כתוארו אז) בע"א 247/66, 246 שמעון ורחל קלוזינר נ. רנה שמעוני פ"ד כ"ב (2) 561, 587).

3.        ר' ע"א 158/83 עמנואל פינקל נ' לבנונה נוימן, פ"ד ל"ח (1) 17,

4.        ראה ע"א רשות הפיתוח נ' עזאם, פ"ד ל"א(1) 253.

5.        בבא בתרא ס, ב

 5,1.  . סנהדרין יח, א; שם יט, א

6.        ע"א 718/75 - שרה עמרם נ' גד סקורניק, פ"ד לא(1), 29 , 33-34 (1976).
[ הילד : בר"ע 120/69, (רות שרגאי, ואח' נ' יהודה שרגאי, פ"ד כג (171 (2.)] .

7.        ע"א 24/69, (קולנוע שלהבת בע"מ נ' סוניה שץ, ואח', פ"ד כג (672 ,669 (1.),

8.        (שם, בע' 672 ג-ד).

9.        עתמ (ת'א) 2505/05 פלאפון תקשורת בע'מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא (מנהלי; קובו אסתר;

10.       פס"ד עטיה נ' אררט.עטיה אמרה שמכוח עקרון תום הלב והמצג שיצרו, היא משתיקה אותם מלטעון שהפוליסה לא תקפה;

11.      שו"ת הרא"ש, כלל ו, סימן טו.