שטר חוב הינה אחת הבטוחות המוכרות והפופולריות ביותר בהלכות שוכרים.
לרוב מוסר השוכר למשכיר במעמד חתימת הסכם השכירות, שטר חוב בחתימת השוכר כ"עושה השטר" ובחתימת שני ערבים המתחייבים לשאת בתשלום סכום השטר במקרה של הפרת ההסכם על ידי השוכר וככל שלא יהיה בידו לפרוע את חובותיו בעצמו.
אין חולק, כי קיומם של ערבים "טובים" לשטר החוב הינו עניין אקוטי, שכן בלעדיהם עלול שטר החוב להימצא נטול ערך כלכלי (בהימצא השוכר חדל פרעון) והמשכיר עלול להימצא חסר.
בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בשאלה כיצד ומתי יכול ערב לשטר חוב לבטל את ערבותו (ת.א. 5204/07 בצלאל נ' פוזנר).
מקרה שהיה כך היה: בעל דירה (התובע) השכיר את דירתו לשוכר וכתנאי לשכירות דרש וקיבל מהשוכר שטר חוב בסך 10,000 ₪ בחתימת השוכר ובחתימת שני ערבים (ביניהם הנתבעת- להלן:"הערבה")).
זמן מה לאחר החתימה על חוזה השכירות ועל שטר החוב, לאחר שכבר נמסרה החזקה במושכר לשוכר (ובטרם היתה הפרה של ההסכם על ידי השוכר), יצרה הערבה קשר טלפוני עם בעל הדירה והביעה את רצונה לבטל את ערבותה על שטר החוב.
זמן קצר לאחר מכן, שלחה הערבה מכתב לשוכר עם העתק לבעל הדירה, בו הודיעה, באופן חד-צדדי, על ביטול ערבותה, תוך שהיא מבקשת מהשוכר להמציא לבעל הדירה ערבות חלופית במקום ערבותה. בפועל לא הומצאה לבעל הדירה ערבות חלופית כלשהי.
בהמשך, הפר השוכר את חוזה השכירות בכך שלא עמד בתשלום דמי השכירות. לנוכח ההפרה, הגיש בעל הדירה תביעה לפינוי השוכר מהמושכר ולתשלום דמי השכירות ולאחר שניתן פסק דין (בהעדר הגנה מצד השוכר) פתח בהליכי גביה כנגד השוכר וכנגד הערבים בשטר החוב. לאחר קבלת התנגדות הערבה הועבר הדיון לבית המשפט.
במסגרת ההליך המשפטי טען בעל הדירה, כי ביטול הערבות על ידי הערבה אינו תקף משום שנעשה בניגוד לדין ולמרות התנגדותו (בעל הדירה טען כי הסכים לביטול הערבות רק כנגד המצאת ערב חלופי או סכום כספי). הערבה טענה מנגד, כי נוכח ביטול הערבות על ידה אין לחייבה בגין ערבותה לשטר החוב.
בית המשפט בחן תחילה את הוראות סעיף 15(א) לחוק הערבות התשכ"ז-1967 הקובע כך: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה...".
בית המשפט פרש את הסעיף הנ"ל וקבע, כי יש להבחין בין שני סוגי חיובים:
האחד- חיוב של החייב העיקרי שכבר נוצר, אך מועד ביצועו יחול בעתיד. נקבע כי מחיוב מעין זה הערב אינו יכול להשתחרר במתן הודעה (דומה הדבר לחיוב לתשלום החזרי הלוואה אשר נוצר עם מתן ההלוואה, אף שמועדי פרעון ההלוואה הינם, מטבע הדברים, עתידיים, ולכן לא ניתן לבטל באופן חד-צדדי ערבות שניתנה להבטחת החזר ההלוואה, אף אם טרם הגיעו מועדי הפרעון של ההלוואה).
השני- חיוב שטרם נוצר בעת מתן הודעת הערב (דומה הדבר לערבות לחשבון עו"ש, אשר הערב לו יכול, בכל עת, להודיע לבנק באופן חד-צדדי על ביטול ערבותו, ובמקרה זה תוגבל הערבות לחוב שהיה קיים בחשבון העו"ש בעת קבלת הודעת הביטול על ידי הבנק, והיא לא תחול על כל חוב שייווצר בחשבון העו"ש כתוצאה ממשיכות שתבוצענה לאחר מתן ההודעה על ביטול הערבות, שכן חבות החייב העיקרי בגין המשיכות הנוספות טרם נוצרה בעת מתן ההודעה על ביטול הערבות).
לאור הפרשנות הנ"ל קבע בית המשפט, כי חיובו של שוכר לפי חוזה שכירות לשלם במועד עתידי דמי שכירות עבור תקופת שכירות הכלולה בחוזה השכירות, הינו בגדר חיוב קיים שהמועד לביצועו עתידי, ולא חיוב שטרם נוצר.
לפיכך, אין בהודעה חד-צדדית של הנתבעת בדבר ביטול ערבותה בכדי לפטור אותה מערבותה לקיום חיובי השוכר לפי חוזה השכירות, וביטול ערבותה האמורה מותנה בהסכמת התובע לכך אשר לא ניתנה.
לפיכך נקבע, כי הערבות תקפה ועל כן חבה הערבה כלפי בעל הדירה בחוב השוכר.
לדידי, תוצאה זו מחוייבת המציאות שכן מתן היתר לערב להתנער מערבותו, עלולה לפגוע באלמנט ההסתמכות של בעל הנכס ולהותירו ערום ועריה ללא בטחונות של ממש.

המאמר פורסם ביום 9.11.08 בעיתון "גלובס".
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, מגדל ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".